איפה עובר הגבול?
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
אני בדיוק עושה עכשו מבחן בית בנושא של "נורמאלי ולא נורמאלי". בהתחלה חשבתי שזה יהיה נורא פשוט רק שככל שאני מתקדמת זה נהיה יותר קשה. כבר סיימתי אותו אבל בכל זאת, לא ברור לי לחלוטין מתי מצב רוח רע הופך לדיכאון? מתי פחד הופך לחרדה? מתי הפרעות בבוחן המציאות הופכות להפרעה? מתי משתנה ההגדרה ממשהו שהוא רגיל וכל אחד יכול לחוות, למשהו שצריך לטפל בו.
שירה שלום, אני חושבת מנסיוני האישי שברגע שמרגישים קושי בתפקוד או קושי בעשיית פעולה מסויימת כתוצאה מהרגשה רעה, כלומר ברגע שמרגישים כי יש משהו חזק מאיתנו שגורם לנו להיות פסיבים, פסימיים ולא לתפקד כשורה הדברים הקטנים של יום יום אז צריכים לפנות לעזרה. בכלח אופן הנושא הזה נ מאוד אינדיוידואלי מהסיבה שלכל אחד יש סף רגישות שונה ואצל כל אחד הגבול בין מתפקד ללא מתפקד הוא שונה. בכל מיקרה שמחתי להביע את דעתי
לשירה שלום, שאלה קשה שנכתבו עליה ספרים ובודאי שאין עליה תשובה קצרה. עם זאת אנסה לעזור. השיטה הפשוטה ביותר היא שיטה סטטיסטית. נורמלי זה מה שבאמצע, פלוס מינוס שתי סטיות תקן או שלוש לפי הבחירה. זו הגדרה סטטיסטית שהיא חסרה הגיון מעשי אבל לעתים שימושית. כדי לעזור בהגדרה אפשר להצביע על הדברים החריגים שבטוח שאינם נורמלים. מחשבות שווא, התקפים עזים של פאניקה, הזיות ובטח תוכלי להוסיף דברים חריגים שברור שהם מחוץ לקווים האדומים. ישנה גם ההגדרה האופרטיבית, ההגדרה השימושית לברפואה. עד כמה התופעה גורמת לאי נוחות (כאב) ופגיעה בתפקוד אצל האדם. במידה וישנה ירידה משמעותית בתפקוד וכאב רב מדי אנחנו מתחילים לטפל. הגדרה נוספת שאני משתמש בה לא מעט אני קורא לה מעגל סגור או מערבולת המזינה את עצמה. כאשר החרדה גורמת לירידה בביטחון העצמי, והירידה בביטחון העצמי מגבירה את החרדה, הגברת החרדה גורמת לירידה בביטחון העצמי וחוזר חלילה, סימן שנכנסנו למעגל לא טוב והמצב מחמיר. מקווה שעזרתי ביי הידש
