הרגשה רעה..

מאז שאני זוכרת את עצמי אני זוכרת שאני מרגישה רע. לפעמים עם סיבה ולפעמים בכלל בלי. כשזה בלי סיבה זה הכי נורא. רוב היום אני מוקפת באנשים או בפעילויות שאני מעסיקה את עצמי בהן. אני מפחדת להישאר עם זמן פנוי או לבד כי אני מפחדת שאני אגיע למצב הזה שבו אני ארגיש רע. כשזה כן קורה, אני לא מסוגלת לישון או לעשות כל פעילות אחרת. הבטן שלי מתחילה לכאוב, ולעיתים זה עובר רק אחרי שאני בוכה ממש הרבה ואז מתעייפת מזה ונרדמת. בדרך כלל אני עם בן זוג. אם קיים אחד כזה, אז הוא הרשת שלי במקרה הזה. גם אם זה ב-5 בבוקר אני אתקשר או אבוא אליו ואז זה יעביר את הכל. אני שונאת את עצמי כשאני ככה. אני לא מבינה איזה סיבה יש לי להיות ככה. אני רואה את אמא שלי, שהיא בגיל המעבר ושקועה בדיכאון ממש נוראי ואני לא רוצה להיות כמוהה, להגיע לגיל כזה שבו אני אוציא את כל התסכולים שלי על הילדים שלי. חשוב מאוד לציין שעל פניו, אין לי שום סיבה להרגיש רע.. אז למה אני מרגישה כל כך רע? איך אני יכולה לפתור את זה חוץ מלמלא את הלו"ז שלי בכל כך הרבה דברים שמתישים אותי פיסית וגורמים לי להיות חולה כל הזמן? ואם זה באמת משהו שהוא לא תלוי בי, יש מה לעשות עם זה במסגרת הצבא בלי להוריד פרופיל נפשי?

לקרן שלום, כאשר ישנו פער בין המצב "האובייקטיבי" והתחושות, זה סימן שמדובר במרכיב פנימי, או דפוס התנהגותי או קופליקט או בעיה שנמשכת מהילדות. במקרים כאלו הפתרון הטוב ביותר הוא להתחיל בשיחות-פסיכותרפיה באופן מסודר. במיוחד אם את בשנות העשרים, ההמלצה חמה יותר. שיהיה רק טוב ושתהני מעצמך וממעשיך דר' גיורא הידש