דיכאון

שלום לכם אני חנית בתאריך 22/12 פניתי לפורום בשאלה נואשת והבאתי אותה כאן שוב כדי להזכירכם במה מדובר והרי השאלה: שלום אני בת 24 סובלת מדעכאון כבר שנים רבות טופלתי במשך חצי שנה בערך אחרי שאובחן אצלי הדיכאון וזהו הפסקתי הכל כי זה לא עזר והרופאה עוזבת ואין לי כח להתחיל עם משהו אחר אין לי חשק כבר לכלום וכולם רואים את זה הורי אחי ואחיותי וכן בעלי אני משגרת יותר מידי סימנים למצב הקשה שבו אני נמצאת וזה די מדאיג בעיקר את בעלי שלפני שבוע בערך לא רצה ללכת לעבודה כי הוא פחד שאפגע בעצמי איך מה אני יכולה לעשות כדי שלא יכאב לו מדי כשאני יעזוב אני כבר לא יכולה להתמודד החיים קשים לי מדי ופשוט נמאס לי לא רוצה טיפולים לא שיחות ולא כלום פשוט רוצה ללכת ודי אבל עדיין אני חוששת מעט לבעלי ולילדי אני רוצה לעזוב ושאף אחד לא יצטער אחרי אחרי הכל הם יוכלו להמשיך את חייהם בלי איזה דיכאונית שמסתובבת להם בין הרגלים אשמח לקבל התיחסות לשאלתי חנית עד כאן שאלתי מאז. קיבלתי מספר תשובות כולן היו באותו סיגנון של תיפני לעזרה בדחיפות ואכן עשיתי זאת כצעד אחרון לפני חודשיים בערך קצת פחות התחלתי לקחת פאקסט שלא עזר והוחלף לפריזמה לפני ארבעה שבועות שעדין לא מועיל הבעיה היא שלפני שהתחלתי עם הפאקסט ניסיתי להתאבד ע"י שתית כדורי אופטלגין אבל זה לא הצליח לי ואז פניתי לטיפול ולא סיפרתי על כך לאף אחד לפני שלושה שבועות בערך אחרי לחץ גדול מצד רופאת המשפחה שלי פניתי ליעוץ פסיכיאטרי זה היה ביום שישי ובעלי אמר לי לספר לה הכל כדי שהיא תוכל לעזור לי וזה מה שעשיתי וסיפרתי לה גם על ניסיון ההתאבדות שהיה לי מאז חיי השתנו היא החליטה שאני צריכה אישפוז דחוף וערבה את בעלי ואת רופאה המשפחה שלי היא גם אמרה שזה יכול לחכות עד יום ראשון אם אהיה בהשגחה צמודה כל השבת ואם לא אלך מרצוני אז הפסיכיאטר המחוזי יכפה זאת עלי בקיצור אותו יום ואותה השבת עברו עלי בסיוט נוראי כשביום ראשון שאחר כך היתי אמורה ללכת לרופאה והיא אמרה לי שאני הולכת למחלקה הפסיכיאטרית בהדסה עין כרם אומנם לא הכריחו אותי אבל אם לא היתי מסכימה היו שולחים אותי לאיתנים בכפיה אושפזתי בעין כרם למשך שבועיים שהיו עבורי סיוט יצאתי משם ביום חמישי האחרון כשאני לא מכירה את עצמי אני לא מסוגלת לקום מהמיטה אוכלת בקושי עיפה בצורה לא נורמאלית אין לי חשק לכלום אדישה מאד ועצובה מאד היתי אצל פסיכיאטרית שלא הפסיקה לשאול אותי אם יש לי עדין מחשבות אובדניות אבל אני כבר מפחדת לאמר את האמת כרגע אין לי אבל אני ממש לא חושבת שזה לא יחזור כי אני חרגישה זוועה אני כבר לא רואה פיתרון למצבי ואינני יודעת מה לעשות אני גם לא אוהבת את הפסיכיאטרית שהיתי אצלה ואין לי כוונה לחזור אליה אני פשוט נואשת כמו כן האפשרות של לחזור לאישפוז אינה באה בחשבון כלל אני לא מסוגלת לחזור לשם זהו עד כאן שאלתי המתישה מקווה שלא נרדמתם אבל זה סיפורי העצוב וזה אמיתי מה אני עוד יכולה לעשות? מחכה לתשובתכם ושוב סליחה על האריכות חנית

חנית יקרה אני מאוד מבינה למצבך כי גם אני הייתי שם. יש ימים שפשוט ראיתי שכלום לא עובד ולא ידעתי איך אני יוכל עוד להמשיך לשרוד את חיי. אני מאוד מאמינה בכך שאדם לא נופל למצבים שהוא לא יכול לקום מהם באיזושהי דרך זה גם מה שהחזיק אותי כשהייתי במצב שלך . לא הבנתי מה יכול להיות הפיתרון למצוקה שלי אבל הייתי חייבת להאמין שבאיזה שהוא מקום הפתרון -שכמובן כרוך בקשיים לא מעטים- נמצא. היום אני כותבת לך לאחר שברוך השם הצלחתי לצאת מזה בעזרת טיפול. אני ממש מקווה שתמצאי את הדרך המתאימה לך ושלא תרימי ידיים. אני יודעת שקשה לעודד אדם במצב כזה אבל אני מקווה שלפחות ההתיחסות ווהבנה למצבך עזרו לך במעט. אחרי שיוצאים מזה רואים שהחיים יכולים להיות גם טובים. מקווה שתצליחי למצוא את הטוב שלהם שישי

חנית יקרה אני רוצה לפתוח דווקא בהתייחסות למשהו שרשמת בהתחלה: "אני לא רוצה שייקירי ידאגו לי אחרי שאלך". חנית, זה בלתי אפשרי. את צריכה להבין שיש אנשים שאוהבים אותך ושאת חשובה להם מאוד ואם תפגעי בעצמך את תפגעי גם בם. אני לא רושמת לך את זה כדי ליצור נקיפות מצפון אלה כדי להסביר לך שהדאגה אלייך באה בעיסקת חבילה יחד עם אהבה ועוד רגשות רבים ואי אפשר לעשות את הניתוק הזה. יש לך בעל וילדים וסביבה תומכת, נסי להעזר בזה כמה שאת יכולה ברגעי המשבר. לגבי הרופאה שלך, לאור המצב הקשה שהיית בו נראה שהיא הגיבה נכון כשהמליצה על אישפוז וצר לי שסבלת שם ושאת לא מרוצה מהפסיכאטרית שלך. חנית, את תמיד יכולה להחליף את הפסיכאטרית -את לא חייבת להישאר איתה אך אנא אל תאמרי נואש מהטיפול ואל תרימי ידיים. ישנם היום טיפולים תרופתיים רבים לדיכאון והרבה אנשים מצליחים לצאת מהמצב הזה. נכון, זה תהליך וישנם עליות וירידות אבל אפשר לצאת מזה. היי חזקה ואנחנו כאן תמיד אריאל

חנית אל תתיאשי כולנו פה על הסף אבל מחזיקים מעמד זה חייב לעבור. בקשר לרופאה שלך תחליפי את רוצה המלצה חמה?

ממה את סובלת ובמה את מטופלת?

לחנית שלום, צר לי על ההתנסות הקשה שלך עם המערכת ובטח חבל שהמצב לא השתפר. לא כתבת האם את מטופלת כיום, אני מקווה שאת נוטלת טיפול תרופתי ואני חושב שגם שיחות עם פסיכולוג עשויות לעזור. אל תשכחי שדיכאון זו מחלה שחולפת, אחרי הדיכאון חוזרים להרגיש בטוב וכרגיל, לעתים משך הדיכאון ארוך יותר ולעתים קצר יותר אבל ככלל הוא חולף. תשמרי על עצמך דר' גיורא הידש