דיכאוןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןןן

שלום לד"ר הידיש, אני נמצאת במצב דיכאוני נורא ואיום, מנסה להחלץ מהצב בכוחות עצמי, על ידי שטיפות מוח עצמיות, ואיך שאני מנסה להתרומם אני נופלת ושוקעת יותר חזק. אני סובלת מהדיכאון כבר 3 שנים אך בשנה האחרונה אני חשה בהחרפה חזקה. רק עכשיו פניתי למומחה והתחלתי טיפול. אני כל היום מסתגרת בבית כמעט ולא יוצאת, כאילו מנסה להסתתר כל הזמן, דימוי עצמי נמוך מאוד עד כדי שנאה עצמית גדולה, אין לי מודעות לשום דבר, כלום לא מדבר אלי הפכתי להיות עצלנית מתפקדת כמו רובוט עושה רק את הדברים ההכרחים, יש פעולות יום יומיות שחייבים לעשות אותם ולפעמים גם את זה אני לא עושה, מתעייפת מהר, אין לי סבלנות לכלום, מתייאשת מהר לא מסוגלת לחשוב חיה כאילו את הרגע מרגישה ריקנות גדולה מאחר ואני אישה סגורה ללא חברות וחברים לא משתתפת בשום חוג או פעילות חברתית מרגישה נורא, דעיכה שקיעה אפס כלום אויר זו התחושה שלי, הדבר מכרסם אותי מבפנים כי זה משפיע על הסביבה שלי למרות שלכאורה חיצונית אני משדרת עסקים כרגיל אבל בפנים בפנים אני מרגישה זוועההההההההההה עם עצמי. נעלמה לי השמחת חיים, אני פשוט לא מתפקדת לא מתלהבת מכלום, לא מטפלת בעצמי ולא מטפחת את עצמי נראית כמו סמרטוט בלוי לפעמים, אני כל היום עם הפיגמה בתוך הבית בקושי קמה בבוקר מהמיטה, הדיכאון מתחיל מהבוקר אין לי מוטיבציה לכלום. השאלה שלי הגדולה, האם אפשר להחלץ מהמצב המגעיל והנורא הזה שפשוט משתק אותי ולא נותן לי לחיות חיים נורמליים ? הייתי רוצה לשמוע את דעתך בנושא ד"ר. תודה....... הסובלת

דבר ראשון זה טוב שפנית לטיפול. לא ציינת לאיזה טיפול את הולכת אבל מניסיון רצוי לשלב טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי (פסיכותרפיה). כל מה שאת מציינת עת מצב הרוח שלך והתנהלות החיים זה מה שאנשים שסובלים או סבלו מדיכאון מדווחים. אני מאמינה שחלק מההתבודדות קשור למבנים הנפשיים שבסופו של דבר מביאים אותנו גם לדכיאון, לכן כדי ל"חסן" את עצמינו, כדאי להתחיללבנות טבעת של אנשים שיוכלו לתמוך בנו ברגשי משבר. אני מכירה את המצב שבו מסתובבים כל היום בבית, לא מחליפים בגדים, לא קמים מהמיטה, ישנים כל הזמן. באופן פרדוקסלי, מה שעוזר לשפר את זה זה דווקא לעשוץ דברים "בכח".כשהתחלתי את הטיפול בדיכאון הודעתי לשתי חברות שלי שאני כנראה אגלה התנגדות אם הן יציעו לי לבלות, וביקשתי שלא יוותרו לי, שלא ייתנו לי להשאר בבית גם אם אני ממש מתבכינת. חוץ מזה הכרחתי את עצמי לצאת כליום לכמה זמן שאני יכולה- ללכת למכולת, לעשות סיבוב ברגל לים, לקחת את החתולים לוטרינר, לשבת בשמש. זה נשמע אידיוטי, כאילו איך זה בדיוק יכול לעזור... השתדלתי כל יום לבשל משהו כי זה מה שאני הכי אוהבת לעשות, ולא כל כך עשיתי בזמן הדיכאון.

תודה על העזרה והתמיכה, במקרה שלך כפי שכתבת היו לך חברות שיכלת להשען עליהן ולשתף אותם, לי אין, כמובן שיש לי משפחה אבל אני לא מעיזה לשתף אף אחד בצרה שלי, אבל זה כמובן מתבטא בבית יש לי את כל הזמן שבעולם ואני לא עושה איתו כלום, אני נורא מבולבלת לא יודעת מאיפה להתחיל ואיך להתחיל מסתובבת כמו סהרורית למרות שיש לי 101 דברים לעשות בבית, אך המצב מביא אותי לעשות את המינימום שבמינמום מצד אחד אני רוצה להשתפר ולהחלים להתגבר על הכל אך מצד שני אני מרגישה שיש אזשהוא כח חזק שהוא יותר חזק מהרצון שלי או ממני שחוסם אותי ולא נותן לי להתגבר, כאילו הרע מתגבר על הטוב ואני מרגישה פשוט חסרת אונים ויום רודף יום אמנם התחלתי טיפול תרופתי ומאוד מקווה שזה יעזור. אני יאמץ את מה שאמרת לעשות דברים "בכח" גם אם אין רצון וחשק. אני יתן לך דוגמא קטנה : קרוב לשלושה חודשים שלא אפיתי וזה מאוד חסר למשפחה שלי זה מאוד מציק לי מצפונית, וכל הזמן יש לי רגשי אשמה נוראיים שאני לא בסדר, וכמו שאמרת קמתי שבוע שעבר והחלטתי שאני אופה, היה לי מאוד קשה והכל הלך בעצלתיים העוגה הצליחה וכולם נהנו, אבל משהוא אצלי פנימה לא נותן לי מנוחה, אני אף פעם לא מרוצה מעצמי כל הזמן באה בטענות קשות לעצמי, קורה לי המון שאני רוצה לעשות משהוא במחשבות זה קיים חזק אבל מעשית הכל נסוג ושוב זה חוזר על עצמו. מקווה לטוב ה ס ו ב ל ת

שלום לך, רציתי לומר לך שאני מיזדהה איתך ועם התחושות הפנימיות שלך, אני בת 27 וסובלת מדיכאון בשש השנים האחרונות כשבשנים האחרונות הדיכאון הולך ומיתעצם, אצלי הדכאון מופיע בערב לילה וזה פשוט משתק, גורם לצמרמורות, חוסר תאבון, הרגשה שאין מוצא, אצלי זה מתבטא בחוסר יכולת להגיע להחלטות לדוגמא אני רוצה להתחיל ללמוד כבר 5 שנים ועדיין לא התחלתי כאילו הדכאון משתק וטוקע ואני חייה אבל מרגישה שלא מתקדמת בכל אופן התחלתי טיפול תרופתי ברסיטל ואני מאוד מקווה להרגיש יותר טוב למרות שהפסיכיאטרית שלי אמרה לי שהכדורים הם רק גלגלי עזר ולא יותר, אשמח לתגובה

שלום לך, אני בהחלט מבינה את הסבל שלך. את יודעת "שסבל" זה בראש שלנו. להבדיל מכאב שהוא פיזי. כלומר הכל תלוי בצורת החשיבה שלנו וברגשות שלנו.אם אנחנו חושבים חיובי אז אנחנו מקבלים חיובי. ואם חושבים שלילי אז גם מקבלים שליל. ולפי מיכתבך אני היתרשמתי שאת ויתרת על החיים שלך. ואל תוותרי על החיים שלך. כמובן שצריך לבדוק מה הנסיבות שהובילו אותך למצב בו את נימצאת כעת. וזאת ניתן לעשות בטיפול פסיכולוגי. ואולי מתוך הטיפול הזה תגיעי לאיזה שהיא פריצת דרך בחיים שלך. תשמרי על עצמך אוהבת מיכל מ

שלום לכולם, הדבר המעודד ממכתבך הוא שנמאס לך מהדיכאון והחלטת לעשות מעשה ולפנות לטיפול. אז שיהיה בהצלחה ואני בטוח שהמצב ישתפר. לדיכאון יש תכונה אחת "טובה" (ואחת בלבד כל היתר זיפט), הדיכאון מטבעו הוא חולף, גם ללא טיפול. הטיפול מזרז את הריפוי וגם מקל על הדיכאון אבל מטבעו, דיכאון ברוך השם חולף. החסרון הוא שבדיכאון אמיתי מאוד קשה לעזור לעצמך וגם לאחרים קשה לעזור לך, ישנה עמדה של ריחוק ומחשבות שליליות שכל דבר מקדם הופך לשלילי, זה המילכוד של הדיכאון. זו גם הסיבה שיש צורך בעזרה מבחוץ, או של איש מקצוע ותרופות או של חברים טובים שיכולים להכיל אותך ובכל זאת להיות אתך לא להתייאש ולעזור. תשמרי על קשר דר' גיורא הידש

תודה על התמיכה, זה מאוד מעודד נכון לפעמים יש את ההרגשה שויתרתי על החיים שלי, והשהחיים מנהלים אותך ולא את אותם אני מנסה להלחם בכל הכח ואני יאמץ את כל הטיפים שנתנו לי כאן. תודה לך ויום טוב ה ס ו ב ל ת