ל- ** שירה 59
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שירה, תודה שענית על השאלה שלי לגבי איקסל. קראתי לא מעט מההודעות שלך וראיתי את ההתלבטות לגבי חזרה לתרופות. אם את "נקיה" כבר שנה, אני במקומך לא הייתי חוזרת לתרופות כל עוד שאת מתפקדת טוב ואין חרדות רציניות. אני עכשיו עברתי חודשיים של ממש גהנום במעבר מ-פקסט לציפרלקס שלא התאים לי והיום אני מתחילה ב-איקסל ואני די חוששת מכל התופעות (כמו שציינת - את בעצמך סבלת ממנו). אז כל עוד שאת "בחוץ", השתדלי לא להחזור לתרופות - אני מחפשת עכשיו חוג ליוגה או טאי צ'י (התרגילים היפים האלא שעושים הסינים כל בוקר) כדי לנסות לאזן את הגוף והנפש בדרך אחרת. אולי תנסי גם את? קארתי גם על חוסר התמיכה שאת מקבלת מחברות - לצערי, רק אנחנו שבתוך הבוץ הזה יכולים להבין מה עובר עלינו וקשה לקבל הבנה ותמיכה מבחוץ. אם היה רק תלוי ברצון של האדם לצאת מזה, אני חושבת שכולנו היינו בריאים מזמן. אז, בקיצור, עוד לפני שענית על שאלתי התכוונתי לשלוח לך הודעה לומר לך שאת אינטליגנתית, חמה, תומכת, עם הרבה מאוד רצון לעזור לאחרים ותורמת מאוד מאוד לפורום הזה. אני מאחלת לך הצלחה רבה בהמשך הדרך ומחכה לשמוע ממך דברים טובים!!! בברכה, שרון
שלום שרון, לצערי אני "נקייה" רק חודשיים (פתאום שמתי לב כמה זמן עבר כבר, איזה יופי), לכן ההתלבטות. איקסל עשה לי מאוד רע אבל עם כל התרופות שניסיתי "חטפתי"תופעות לואי אקזוטיות. עכשו למשל, אחרי שהפסקתי עם הפריזמה, פתאום יש לי יותר אנרגיה, אני פחות ישנונית, ירד לי התיאבון בצורה מאוד משמעותית. כל זמן הטיפול הייתי עייפה וכבד למרות שהפריזמה אמורה לעשות בדיוק ההיפך.... וגם לגבי התיאבון- פריזמה נותנים לבולמיות כדי להפסיק את התקפי האכילה. אצלי זה עבד בדיוק הפוך. אפילו הפסיכיארטית התפלאה איך זה שאני "חוטפת" את כל החרא מכל תרופה. הכי חשוב זה להיות עם האצבע על הדופק. יש היום כל כך הרבה תרופות שאפשר לנסות, שאני לא מאמינה שתהיה בעיה. בעניין התמיכה מהחברות שלי, זה מן מעגל כזה שלא תמיד ברור איפה הוא מתחיל. זה לא שהן מתעלמות ממני, אבל כשיש לי דיכדוך רציני אני רוצה שמישהו יבין אותי ללא מילים, וזה לא עובד ככה כי בני אדם לא קוראים מחשבות. אחרי שהמצב רוח שלי השתפר פתאום חברות שאלו אותי מה שלומי עכשו י נאיתי לא טוב, כי נשמעתי לא טוב. משהו עובר, מצד שני כנראה יחד עם זה עובר משהו שדוחה באיזשהו מקום את עזרתן. בקיצור, המצב סבוך ואני צריכה ללמוד להיפתח. אני חושבת שבאמת רק מי שחווה דיכאון יכול לדעת מה זה, מצד שני, מי שעבר דיכאון ועבר טיפול, יכול ללמוד לזהות תמיכה, גם אם היא לא מושלמת... תודה על המחמאות. יש ליאימייל אם את רוצה לשאול משהו לא בפורום. אני מקווה שהאיקסל תעזור לך.