שיקום

שלום רב לד"ר, בתי בת 26 נמצאת כ10 חודשים בהוסטל שיקומי. משתלבת יפה בכל הפעילויות וגם מבחינה חברתית. בעיה אחת שלא נפתרה היא היכולת לקום בבוקר ולהתחיל את היום בשעה 8 בבוקר. אמנם יש ימים בהם היא מתעוררת וקמה אך יש "נפילות" שבהן היא ממשיכה לישון עד 12 ואפילו 2 בצהריים. הבעיה היתה קיימת גם בבית לפני שהגיעה לשיקום אך קיויתי ששם תיפתר. עובדי השיקום הזהירו אותה אין ספור פעמים שאם המצב לא ישתפר יפסיקו לה את השיקום, אך מה שקורה בפועל זה, שלצד האזהרות הלא ממומשות ממשיכים לעודד אותה ולטפל בה ולא ממהרים להוציא אותה מהמסגרת. בשעות שהיא לא קמה מתקיימת שם הפעילות השיקומית ( עבודה מוגנת) שבה כמעט ולא משתתפת. שאלתי היא , האם כדאי להוציא אותה מהשיקום ביוזמתי ולחפש מסגרת פחות תובענית ויותר קלה. האם ידוע לך על מסגרת כזו? אני מציין שוב שבשאר הפעילויות היא כן משתתפת וחל שיפור מאוד משמעותי במצבה הכללי כתוצאה מהשיקום. היא אובחנה כסכיזופרנית לאחר שהיתה מאושפזת לפני כ 3 שנים. אודה מאוד על התיחסותך. ויותר קלה? כי נראה לי שבעיית הקימה בבוקר היא בלתי פתירה

לברוך שלום, ראשית הערה עקרונית, אף אחד לא מאובחן כסכיזופרני..... ישנם אנשים החולים או סובלים מסכיזופרניה אבל הם לא סכיזופרנים, יש לכך כניעה לסטיגמה שממש איני אוהב. לעצם השאלה. הקימה בבוקר היא נושא מורכב הקשור גם לתרופות וגם לכוחות הנפשיים. לא הייתי מרים ידיים כל כך בקלות, הייתי מנסה לעזור ככול הניתן, להעיר אותה שוב ושוב ולנסות להציע גם פרסים במידה ותצליח. בכל אופן לחזור לדפוסי חיים רגילים כך שתלך לישון מוקדם וגם תקום מוקדם. השאלה לגבי השיקום מאוד מורכבת, כפי שאתה אומר ישנה התקדמות רבה ויתכן מאוד שישנו שיפור. מצד שני לא כדאי לחוות כישלון בשיקום. כל חוויה של כישלון עלולה להזיק. כך שאתם צריכים לעשות את השיקול הנכון ביותר לבת. נראה שעובדי השיקום מבינים את חומרת הבעיה ולכן הם מאיימים ודוחפים אותה לקום בבוקר, אבל אינם ממהרים להעניש, זו הגישה הנכונה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש