מה דעתך?

לד"ר הידש היקר ברצוני להתייעץ איתך ולשמוע את דעתך: מדובר בבחורה בת 42 בעלת הפרעת אישיות תלותית. במשפחה היסטוריה של מחלת נפש, אצל 2 מאחיה הבוגרים. הבחורה לא עובדת לא מרבה לצאת מביתה, וקשריה החברתיים רופפים למדי. היא מתלוננת על דיכאון ואי רצון לחיות, מדברת על התאבדות. אבל, בשום פנים ואופן היא לא מוכנה לקחת כדורים נוגדי דיכאון, היא נמצאת בטיפול פסיכולוגי פעם בשבוע, לטענתה זה עוזר לה לחשוב פחות על מחשבות אובדניות אבל לא מעבר לזה. כמובן שיש לה הרבה בעיות גם על רקע כלכלי, היא מעבירה את חייה בין גמ"ח אחד לשני... מה ניתן לעשות במצב שכזה? איך אפשר לעזור לה? כ

לא ניתן לעזור למי שלא מוכן לקבל עזרה מרצון. אני מתאר לעצמי שניסיתם את כל דרכי השיכנוע כדי שתסכים לקחת תרופות. לדעתי יש להמשיך בשיכנוע גם אם תמשיך לסרב. יש להסביר לה שעם תרופות יש סיכוי שחייה ישתנו , הדיכאון ומחשבות ההתאבדות יקטנו או יעלמו והיא עשויה להפתח לעולם ולחיים. אני יודע שזה לא פשוט והיא כנראה תמשיך לסרב, אבל מבחינתכם כל הסובבים אותה צריך להתמיד בהסברים ולהראות לה את היתרונות שבלחיות את החיים לעומת המצב הנוכחי שבו היא עלולה להשאר אם לא תטפל בעצמה. אפשר גם להסביר שעם תרופות היא תפיק יותר תועלת מהטיפול הפסיכולוגי , תשתף פעולה עם הפסיכולוג ותראה את הצד החיובי בכל דבר ולא את השלילי והמדכא.

ליסמין שלום, הרבה תמיכה וקירבה בודאי שעוזרים, הבחורה זקוקה לחום ויחס ואני משער שאין לה הרבה חברים. בנושא התרופתי דווקא הפסיכולוגית יכולה לעזור, אם הפסיכולוגית משוכנעת שטיפול תרופתי יכול לעזור לחברה אז היא תצליח לשכנע גם אותה. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש