אובדת עצות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
שלום, אני ממש לא יודעת מה לעשות עם עצמי, בשבועים האחרונים יש לי מן נפילת מצב רוח היסטרית. אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר שמפריע לי בלי לפרוץ בבכי (וזה היה מאוד בעייתי אוטובוס כי בדיוק נשברו לי המשקפי שמש ואפילו לא יכולתי להסתיר את זה). אין לי חשק לרוץ אף אחד, או לנסת להתקשר. הכי אין לי כח זה להסביר למה אני מרגישה ככה, כי אני פשוט זקוקה למישהו שיתמוך בלי מילים. הכי הייתי רוצה שיהיה מישהו שככה סתם יבוא וייתן לי חיבוק ואני אוכל לבכות עליו. הבעיה היא שאני לא מסוגלת לבכות מול אף אחד, מה שמשאיר אותי עם כל האיכס בפנים. זה ממש סוחט אותי, אין לי סבלנות בעבודה, אין לי חשק לדבר עם אף אחד... אני מרגישה שאין לי שום דבר להיאחז בו. גם הטיפול אצל הפסיכולוגית שלי תקוע מאותה סיבה (הרי הכל קשור). יש רגעים במהלך היום שאני פשוט לא יודעת מה לעשות עם עצמי, עם כל התחושות הלא טובות האלו- חשבתי שזו כבר נחלת העבר. מישהו יודע מה אפשר לעשות???? לחזור לקחת את הפריזמה או שזה מצב חולף שקשור לזה שהפסקתי ויש קצת תנודות במצבי רות...
לשירה היקרה ככול שהזמן חולף נראה שמצב הרוח והקשיים קשורים לסיום הטיפול וכנראה שהוא קרה מוקדם מדי. אולי כדאי לחשוב על טיפול עם תרופה דואלית? למרות ההסתייגות והקשיים שלך עם טיפול תרופתי כנראה שהטיפול השפיע לטובה. לפחות אני שולח לך חיבוק וירטואלי (ואי אפשר להתלונן על הטרדה..) כיום כל דבר מסוכן כבר. תשמרי על קשר, אני בטוח שבפורום שומרים עליך הידש
לשירה היקרה, לא בחרנו להיוולד, ולא בחרנו למות.אבל גם אין ספק שאנחנו מושפעים מהעבר שלנו ולפעמים אנחנו חיים את העבר בתוך ההוה אשר משפיע על חיינו. אז תחיי את החיים ותני לאנשים לחבק אותך. ואם הייתי עכשיו לידיך היתי מחבקת אותך. שבוע טוב מיכל מ
