חרדה

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

13/10/2002 | 15:31 | מאת: מיטל

נושא החרדה עולה הרבה מכיוון שזאת בעיה כאובה ולצערי נפוצה.אשמח אם תענה למספר שאלות בנושא ..שאלותיי הן: 1.ממה נובעים התקפי חרדה-איך אתה מסביר למשל התקף חרדה של בחורה בת 25 -צעירה,בריאה,עובדת,לומדת,ללא בעיות מן העבר או ההווה.. 2.האם אפשר להתעלף להשתגע או אפילו למות מהתקף חרדה שמתבטא בדפיקות לב גבוהות והרגשה שאין אויר_מחנק)? 3.כדורים פסיכיאטרים-לכל החיים??אפשר לחזור לחיות בלעדיהם?ואם לא אפשר לחיות איתם כל החיים ? 4.כשיש רגרסיה אחרי הפסקת כדורים זה אומר שאי אפשר יותר לחיות בלעדיהם? 5.בן אדם שחווה התקף חרדה זה אומר שהוא חלש אופי,לא עומד בלחצים,יהיה קשה לו להתמודד עם בעיות קשות בחיים וכו..? 6. התקפי חרדה זאת מחלת נפש?(יש על זה וויכוחים) אשמח אם תענה על שאלות אלו עלמנת לעזור להרבה מאוד אנשים שסובלים מהבעיה. תודה רבה.

לקריאה נוספת והעמקה
13/10/2002 | 22:06 | מאת:

מיטל שלום, את שואלת שאלות חשובות ועקרוניות, התשובות להן ארוכות ואת חלקן תמצאי בפורום מאז שאני נמצא פה. בכל אופן אשתדל לענות לרוב שאלותיך למרות שגם מבלי שארחיב בתשובות תשובתי תהיה בסוף ארוכה. 1. לעתים אנו יודעים ממה נובעים התקפי החרדה, אבל הרבה פעמים אין לנו תשובה מלאה וישנם אנשים שאין לנו תשובה כלל. כך זה בכל הרפואה, לחץ דם, סכרת, סרטן, מחלות פרקים בכולן לא יודעים ממש ממש ממה המחלות נגרמות וישנם אנשים שלא מבינים מדוע הם חלו. כך שבפסיכיאטריה מצבינו טוב כמו בכל הרפואה. 2. חשוב לזכור כי מחרדה לא מתים. הפחד הוא ממוות, ההרגשה שהולכים למות אבל כמו שהחברה אומרים, כאלו... חשוב לזכור גם בזמן התקף, זה מפחיד אבל לא מסוכן. 6,5. התקפי חרדה אינן מחלת נפש, אני גם לא אוהב את ההגדרה מחלת נפש. מדובר בהפרעות שהפסיכולוגיה והפסיכיאטרייה יכולים לעזור בהן. את לא אשמה ואין מה להתבייש בהתקפי חרדה, זו מחלה כמו כל מחלה אחרת, כמו שאדם לא מתבייש בלחץ דם גבוה או סכרת. היום אפילו לא מתביישים באידס אבל בחרדות כן! זוהי מחלה כמו כל מחלה אחרת, את לא "הבאת אותה" עליך ולכן כמובן אינך יכולה לסיים אותה מרצונך. 3,4. התרופות הן רק חלק מהטיפול, הטיפול הפסיכולוגי חשוב ביותר. אם התרופות לא פתרו את כל הבעיה הפסקתן תגרום לחזרת התסמינים-התופעות. מכאן לא צריך לחשוב שצריך ליטול תרופות לכל החיים למרות שזמן הטיפול כמובן מתארך. טוב, אם יש שאלות נוספות אז במינונים קטנים. ביי דר' גיורא הידש