לד"ר הידש ולכל משתתפי הפורום

להזכירך אני נוטל דפלפט 400X2 בת דודה שלי התאבדה לפני 3 חודשים. אני לא מפסיק לבכות. לא הייתי אומר שאני בדיכאון. עברתי, לאחר ההתאבדות שלה, אשפוז שני בגלל שרציתי להתאבד גם. אבל עכשיו אני לא רוצה אני רק שואל: איך לעזאזל אפשר להתגבר על הגעגועים? והאם זה נורמלי ש 3 חודשים לאחר המוות אני עדיין בוכה? תוך כמה זמן אני אפסיק לבכות? היינו ממש ממש קרובים ואני לא יודע אם אי פעם אני אצליח להבין שהיא בעצם התאבדה. אני עובד,מתפקד,ולכאורה הכל בסדר, אבל מבפנים אני שרוף,אני לא יודע. אני בטיפול פסיכולוגי שמאוד עוזר לי ומעמיד אותי על הרגליים, אבל אני רוצה לקבל דעה מקצועית נוספת בנוגע לשאלת ההתמודדות. איך מתגברים? בתודה רבה מראש עובד עצות אלמוג

אלמוג יקר ראשית אני משתתפת בצערך לדעתי אין נוסחה איך להתגבר והאמרה הנדושה הזמן מרפא נכונה חלקית אבל לידיעתי המחשבה שהיא לא הייתה רוצה שאתה תהייה עצוב עוזרת מנסיוני המר בדתות שמאמינים בחיים אחרי המוות הרבה יותר קל לקבל אותו יש גם סיפור של אתגר קרת על מתאבדים אומנם הומור שחור אבל יפה עצה פרקטית לדעתי היא שתתעל את הכאב להנצחה של בת הדודה אולי ספר זיכרון אלבום תמונות או במקרה הזה דווקא להשתתף במניעת התאבדויות יש עמותות שונות העיסוק בזה יעסיק אותך ותוכל לדעתי להתמודד עם תהליך האבל כי כמו כל דבר בחיים זה תהליך החבר של הבת שלי נרצח ובשנה למותו החברים הכינו קונצרט לזכרו ואני יודעת שהם היו עסוקים גאים ואת הכף תרמו תחזיק מעמד אנחו פה

אלמוג הי, גם אני כמוך הפסדתי בן-דוד שהתאבד ואין מילים לתאר את הכאב ואת האובדן האיום. גם אני נלחמת בדיכאון כל חיי ויש ימים שהמאבק כמעט קשה מנשוא. אבל למדתי משהו חשוב מאין כמוהו; בכל רגע של נפילה או של בור עמוק בנשמה אני מכריחה את עצמי לחשוב על כל אותם האנשים (משפחה וחברים) להם אני יקרה ועל כל האנשים אשר יקרים לי. אני חושבת למי אני יכולה להתקשר סתם ככה לפטפט ולהתעודד כדי לחוש קשר וקרבה וחמימות. יש מי שאוהב אותך, יש מי שרוצה שיהיה לך טוב - העזר בהם. אסור לנו לאמץ פתרון קבוע לבעיה זמנית, מחר אולי יהיה טוב יותר?

אלמוג הי, גם אני כמוך הפסדתי בן-דוד שהתאבד ואין מילים לתאר את הכאב ואת האובדן האיום. גם אני נלחמת בדיכאון כל חיי ויש ימים שהמאבק כמעט קשה מנשוא. אבל למדתי משהו חשוב מאין כמוהו; בכל רגע של נפילה או של בור עמוק בנשמה אני מכריחה את עצמי לחשוב על כל אותם האנשים (משפחה וחברים) להם אני יקרה ועל כל האנשים אשר יקרים לי. אני חושבת למי אני יכולה להתקשר סתם ככה לפטפט ולהתעודד כדי לחוש קשר וקרבה וחמימות. יש מי שאוהב אותך, יש מי שרוצה שיהיה לך טוב - העזר בהם. אסור לנו לאמץ פתרון קבוע לבעיה זמנית, מחר אולי יהיה טוב יותר?

לאלמוג שלום, אין כללים לאבל ובמיוחד כאשר המוות היה מיותר. אנשים שמתאבדים פעמים רבות אינם לוקחים בחשבון מה הם עושים לאנשים שקרובים להם.... בכל מקרה התהליך שאתה עובר הוא "נורמלי" לפחות במובן הפסיכולוגי, טוב שפנית לשיחות. לצערי אין הגדרות של מתי צריך להפסיק לבכות וכך הלאה. עד שנה לאחר הפטירה בדרך כלל כל ההתנהגויות נחשבות ל"נורמליות". תשמור על עצמך ושיהיה רק טוב דר' גיורא הידש