התנהגות נמנעת וחוסר עצמאות.

בתי בת 28, רווקה, מתגוררת עדיין בבית ההורים. היא עובדת ולומדת. בבית היא מבצעת מעט מאד עבודות בית. היא אינה יוצאת לבלות, מעולם לא היה לה חבר. יש לה מעט חברות עמן הקשר בעיקר טלפוני. כשאינה עובדת או לומדת, היא מבלה זמנה בעיקרבצפייה בטלויזיה. היא בעלת יכולת קוגניטיבית טובה מאד (היא אקדמאית). היא אינה קונה לעצמה בגדים אלא רק לאחר דרבון מצידי, וגם אז רק בליווי שלי. עברה בעבר תקופות קצרות של דכאון וחרדה, ולפני מספר שנים עברה גם התקף פסיכוטי קצר. בין תקופות אלה ומאז ההתקף הפסיכוטי היא מתפקדת כמו שתואר לעיל. בעקבות ההתקף הפסיכוטי הומלץ על נטילת ליתיום אך היא מתנגדת לכך ואינה נוטלת כל תרופה. היא גם מתנגדת לטיפול פסיכולוגי. קשה לי לתאר כמה אני מודאגת וסובלת ממצב זה. כל נסיון לשוחח אתה על הבעיות נתקל בהתנגדות. האם יש דרך כל שהיא לעזור לה?

אני אם לבן עם בעיה דומה אודה אם תסבירו גם מהו התקף פסיכוטי

מה הסיבות שבגללן היא לא מוכנה לקבל טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי? אולי היא חרדה מקבלת טיפול כזה או אחר ויהיה אפשר להוריד ממנה את החרדה הזאת. גם אני לא רציתי לקבל טיפול תרופתי וזה נבע מחרדה מהתרופה. האם גם אצלה זאת הבעיה?

לפעמים החלק הכי קשה הוא להבין שיש לך בעיה שדורשת טיפול, ועוד יותר מזה שהבעיה דורשת טיפול פסיכולוגי, שלא לאמר פסיכאטרי, רוב האנשים מגיעים לזה רק כשממש אין ברירה

תודה לכולם על התייחסותכם. בתי מתנגדת לקחת תרופות ללא כל נימוק. פשוט אומרת "לא" וזהו, כמו לגבי דברים אחרים, ואין לי כל אפשרות להשפיע עליה. היא גם לא מוכנה לשוחח איתי על בעיותיה, וגם לי קשה. מטבעי איני מסוגלת ללחוץ. היא מאד רגישה ואני מאד חוששת לפגוע, או להגיע לידי אימות. אני מאד דואגת כיצד תסתדר לבד כשלא נוכל לעזור לה, והייתי מאד רוצה למצוא דרך שתפתח יותר עצמאות ושתלמד להסתדר לבד. ושוב תודה מקרב לב על ההתייחסות.

לאה שלום אני בתור אם לילדה בת 18 הסובלת מאותה תופעה יכולה לספר לך מנסיוני בתי גם לא הייתה מוכנה לעשות כלום כל היום צפתה בטלויזיה , וגם התנגדה לכדורים , העובדה שהייתה מאושפזת חודשיים בגלל מצב פסיכותי , עזרה לי לשכנע אותה לקבל טיפול מלא הכולל כדורים ופסיכותרפיה , בשיחות רבות שהיו לי אתה , היא הגיעה להחלטה חשובה שלאשפוז נוסף היא לא רוצה להגיע , ואסור שהמצב הפסיכותי יחזור , ולכן מחוסר ברירה חייבים טיפול , היא קבלה את ההחלטה כי הבינה שאין דרך אחרת , וגם לאחר שהסכימה לקבל תרופות וטיפול היו הרבה מצבים בדרך שרצתה לותר כי זה לא עוזר , הייתי מביאה לה כתבות ומאמרים על אנשים שהיו במצבה והבריאו. בהתחלה זה לא עבד אך עם הזמן זה חלחל אצלה , היום היא לוקחת לבד את התרופות וקובעת לבד תורים אצל הרופא . מה שחשוב זה הרבה סבלנות , ולא לותר , תמיד לחפש עוד דרך , חשוב לשדר הבנה מלאה ללא הסתייגויות. תמיד תמכתי בהחלטות שלה אך בעדינות הראתי לה עוד אפשרויות , בסוף היא בחרה בדרך שעזרה לה. היום לאחר 5 חודשים היא יצאה לקניון עם חברה , ובערב הלכה לדיסקוטק עם חברות זה הישג עצום לנוכח מצבה אשמח לשתף אותך בעצות נוספות מאחלת החלמה מלאה אלה

לאלה, תודה מקרב לב!