אין מוצא

שלום לד"ר ולכולם אני מטופל מזה שנתיים באפקסור 225 מ"ג להיום שדי עושה לי טוב אך עדיין אני לא מרגיש שאני מחוץ לצרות ולבעיות שהחלו לי לפני השימוש שגרם לי להתחיל ולהשתמש בתרופה. אני כבר לא יודע מה לעשות כי התרופה הזו ניתנה לי לאחר שתרופות אחרות לא הועילו ויתר על כן אני נמצא בטיפול פסיכולוגי כבר שנה שגם הוא תורם למצב הטוב אך למרות כל הטוב אני חש מידי פעם ייאוש ודכדוך למרות התרופות והשיחות פשוט במקום ללא מוצא..... מה עושים חוץ מהחליף תרופה או פסיכולוג (שאני חושב ששניהם הם חלק מהטיפול הטוב ביותר והמתאים לי ולמצבי). אני פשוט מרגיש לא טוב וחושב שהמוות הוא הפתרון למצבי ,האמת את זה חשבתי עוד בטרם הטיפול ,אני מקווה שהבנתם אותי. תודה מראש לכל העוזרים ולרופא

שום מוות ושום עניינים כאלה הלו-מה אתה הפראיר התורן למה מה קרה? הכל יהיה בסדר לא לדאוג יש ימים ככה ויש ימים קקה... תאמין לי מכיר את ההרגשה אבל אסור להרהר בזה אפילו. מחר תזרח השמש תראה איזה שבת יפה תהיה לך תביט על הטבע על השמיים עזוב את בני האדם כרגע ראה את העולם כמה יפה הוא וממתין לנו. והחיים הם ערך עליון.

שלום איש עייף, האפקסור והשיחות מועילים לך, למרות זאת אתה מרגיש לפעמים בדרך ללא מוצא, אבל זה שכיח והדברים קורים לכל בני האדם. הלואי ויכולנו להיות מאושרים ושלמים עם עצמנו ועם חיינו כל הזמן...אידיאלי. זה הרצוי, אך לא מצוי, לצער כולנו. מי שהיה בתהום של הדכאון רוצה להרגיש טוב ויש לזה משמעות רבה יותר מאשר לאילו שחיים באופן "רגיל", "נורמלי" , בלי הדכאון הנורא כל כך. לכולנו יש ימים קשים. אולי תוסיף לעצמך טיפולים אלטרנטיביים, מדיטציה, יוגה, דמיון מודרך, דיקור סיני ואולי פעילות גופנית, תמלא את הימים בעשיה, רק לא לשקוע, לא לחשוב יותר מידי ולהכנס ללופ של הדכאון. אני כל כך מבינה אותך ויחד עם זאת חושבת שהפתרון הוא לא מוות כי ממילא הוא יגיע..תן לעצמך להנות ממה שהחיים יכולים להציע לך, פנק את עצמך ו....תרגיש טוב:-)))))

תקרא טוב טוב מה שנכתב כרגע ותחשוב. ותאמין לי שאם כל אחד היה מחשבן לעצמו את החיים אז כולנו היינו במינוס אצל עצמנו. לכל אחד יש את החבילה שהוא לוקח איתו כל אחד חושב שהחבילה שלו הכי כבדה ובלתי נסבלת ויאללה מה החיים שווים.... אז לא- החיים שווים והיתי במצבים שהמוות היה ממ ממני נגע בי וברח בסופו של דבר החיים חזקים מהכל מה גם שזה סיבוב אחד ואי אפשר אח"כ לתקן... כל אחד מגיע זמנו צא מהשטות הזאת ותתחיל לחיות את מה שנשאר לך. ועכשיו.

שלום לך מחשבות של אין מוצא ופתרון הם חלק מהתפיסה הדכאונית שלך ובעצם ביטוי שלו. האם הפסיכולוג יודע על מחשבות השווא שלך? חשוב שהוא ידע כי זה יתן תמונה כללית על מצב הטיפול מקווה שתרגיש יותר טוב אריאל

שלום לך דווקא בתקופה שלנו שבה החלו לפתור בעיות רפואיות שבעבר לא חלמו על פתרונן ותקופה בה התקווה עצומה- הודות לפיתוח שיטות של הנדסה גנטית ותרופות חדשות לבקרים, יעילות הרבה יותר מבעבר- חלילה לך מלהתייאש מהחיים. בנוסף או במקום שיטות אלטרנטיביות, מומלצת מאוד פעילות גופנית כמו הליכה טובה של 4- דקות לפחות, ברצף בקצב מהיר יחסית, בחוץ! [עדיף על פני מכשיר הליכון ביתי] וכן הימצאותאו טיול בחיק הטבע, במקומות עם נוף טבעי רענן. עושה טוב לנפש ושימחה בלב אגב-- תוספת ויטמים B [בי-קומפלקס] עוזרת הרבה פעמים ליציאה מדכאונות ולעיתים הרופאים לא מודעים כלל שכל הבעיה נובעת מחסר של ויטמין זה. בכלל- תוספת ויטמינים-- מומלצת, יחד עם הארוחות וכן חשיפה לאור!!! אור שמש או אור חזק תחליפי [ימים אפורים מגבירים דיכאון] כל טוב ותראה שיגיעו ימים אחרים ושמחים יותר, אפילו אם תיישם דברים פשוטים אלה

על ידי התבוננות נוכל לאט לאט להוסיף חכמה. נוכל להתחיל לראות שאנו נופלים שוב ושוב לדפוסים הישנים והקבועים, ולשאוף להיחלץ מהם. אנו עלולים כמובן לחזור ולשקוע בתוכם, אך לאט לאט להשתחרר מהם ולהשתנות. השיר הבא מספר על כולנו. הוא נקרא "אוטוביוגרפיה בחמישה פרקים". 1) אני הולך ברחוב. במדרכה יש בו עמוק; אני נופל לתוכו. אני אבוד...אני חסר ישע. אין זו אשמתי. לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה. 2) אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק ; אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו. אני נופל לתוכו שוב. אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן. אבל אין זו אשמתי. ושוב לוקח לי נצח לצאת. 3) אני העולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק; אני רואה אותו. אני נופל לתוכו בכל זאת...כוחו של הרגל. עיני פקוחות; אני יודע היכן אני. זוהי אשמתי. אני יוצא מיד. 4) אני הולך באותו רחוב. במדרכה יש בור עמוק; אני עוקף אותו. 5) אני הולך ברחוב אחר עד כאן. מיכל מ

זה מקסים. תודה מושה