לדק הידש

שוב אני הנודניקית רציתי בבקשה את חוות דעתך בנושא עדין הבת שלי עדיין לא יודעת את האיבחון שלה אם יש כזה בכלל ואני רוצה שהיא תשאל את הרופאה שלה השאלה היא אם כדאי לי להתערב ולבקש מהבת לשאול כי אולי אם היא לא שאלה אולי זה לא מעניין אותה או שהיא לא רוצה לדעת ולי זה חשוב לדעת יכול להיות שפיעילות היתר היתה כתוצאה מהפסקת הפאקסיל או ממניה דיפרסיה שהיא כבר מחלה לכל דבר והשאלה השניה ברשותך היא מה דעתך על קבוצות תמיכה הפסיכולוגית שלה שוללת כי היא אומרת שאפשר להכנס לדיכאון רק מהסיפורים של האנשים שם וכרגיל המון תודה על ההתיחסות התשובות

לאמא רחוקה שלום, ממה שידוע לי - יש סיכון בלומר מהו האבחון, או להסביר בדיוק, לכן לפעמים לא נכנסים לזה. כל אדם הוא מישהו בפני עצמו והכותרות וההכללות לא תמיד עושות טוב, ואולי לא תמיד נכונות. במיוחד היום כאשר אפשר לקרוא חומר ברשת לגבי האבחנות, כאשר מי שקורא יכול להיכנס לדיכאון רק מתוך מה שהוא מבין וזה יכול לא בדיוק לעודד. בקשר לקבוצת תמיכה, המתנגדים אומרים שהזדהות היא לא תמיד הדבר הכי טוב ונכון. אבל זה אישי. יש אנשים שזה טוב להם בתקופות מסויימות, ולאחרים פחות. יש בזה סיכון שצריך לחשוב עליו. תמיד צריך לחשוב רווח מול הפסד ואז לעשות את השיקול. ההחלטה יכולה להשתנות במשך הזמן כאשר המצב משתנה.

לאמא שלום אני מצטרף למה שכתבה קודמתי ומודה לה. עדיין אין הבדלה מוחלטת בין הפרעה בי-פולרית בגלל תרופות או ספונטנית. יש הסוברים שזו אותה המחלה ללא קשר לגורם שהביא לפריצתה. אם הבת לא רוצה ולא מתאים לה לשאול אז עדיף שתלכי לפי הצרכים שלה כרגע ולא לפי הצרכים שלך.... לגבי הטיפול הקבוצתי, אומנם הוא מומלץ אבל ישנם אנשים שהוא לא מתאים להם. חוץ מזה, מה המצב של הבת? מזמן עדכנת שבוע טוב דר' גיורא הידש