בחורה במשבר זקוקה לעצות

דיון מתוך פורום  פסיכיאטריה

08/01/2004 | 02:52 | מאת: עינת

אני נמצאת בטיפול אצל פסיכולוגית כבר עוד מעט 3 שנים. היא עזרה לי הרבה והוציאה אותי מהרבה מצבי רוח קשים. באותו הזמן ההורים שלי גם הוזמנו אליה בשל בעיות רבות שהיו לי איתם. הבעיה היא שבשנה האחרונה נכנסתי ממש לדיכאון כי אני ראיתי איך שהמציאות המדכאת שלי מתנהלת יום אחר יום, ורציתי פשוט להתנתק ממנה. זה התחיל מזה שניתקתי קשר עם חברות שלי. עזבתי את העבודה בגלל שהציקו לי במשרד למרות שחזרתי לא מזמן בגלל ההורים שרצו נורא שאני אמשיך לנהל את חיי . עבדתי לאחרונה בתור פקידת קבלה. ואחרי שיכנוע של מנ"כל החברה ואבא שלי החזירו אותי לעבוד במקצוע אחר, הבעיה היא שאני לא מרוצה ממה שאני עושה. ניסו לשדך לי בחורים ולא רציתי וגם בחורים ניסו להתחיל איתי וגם לא רציתי. והקטע שאני שונאת את המשפחה שלי כי כולם שם מצליחים במה שהם מתעסקים ולי לא הולך וכל דבר שאני מנסה לעשות או ללכת ללמוד אבא שלי שהוא אדם מצליח מאוד יורד עליי. דרך אגב אני מטופלת ע"י כדורים נגד דיכאון וחרדה לוסטרל. גם ניסיתי ללכת לעשות קורס במודעות עצמית אומנם זה עזר טיפ טיפה ועכשיו זה כבר לא עוזר יותר. ואני גם שותה הרבה אלכוהול והפסקתי ועכשיו אני רוצה לחזור לזה. מה לעשות אנא תנו עצה לבחורה שהיא חושבת את עצמה שהיא אפס ושהיא לא שווה כלום דרך אגב כולם אצלי במשפחה מוצלחים רק אני יצאתי הכבשה השחורה.

08/01/2004 | 07:56 | מאת: אבישג

הי עינת משפט המפתח לדעתי נמצא בסוף ההודעה שלך. כל המשפחה שלך מוצלחת ורק את הכבשה השחורה. במשפט הזה מתומצתת התחושה הכללית שלך לגבי עצמך, והתסכול שלך כשאת משווה את עצמך לכל שאר האנשים במשפחה שלך. הלוואי והיו פתרונות קסם לדימוי עצמי נמוך, שאפשר היה בהינף יד אחת לגרום לאנשים בעלי הערכה עצמית מינימלית להגביר אותה תוך שלוש שניות, ולגרום להם להאמין בעצמם ובערך שלהם. לצערי, אני לא מכירה פתרונות כאלה, אלא רק את הדרך הארוכה והקשה לפעמים של טיפול נפשי. כתבת שאת כבר מטופלת שלוש שנים אצל מישהי שמאוד עזרה לך. אם את חשה שלאחרונה המצב קשה יותר (את חושבת לחזור שוב לשתות, וזה בעיניי סימן חשוב למשבר) - רצוי מאוד שתגידי לה את זה, כדי שהיא תהיה מודעת להדרדרות ותחשוב מה כדאי לעשות. אולי היא תפנה אותך למישהו אחר, שהיא חושבת שיוכל לעזור לך יותר ? תשתפי אותה במה שאת חושבת ומרגישה, היא חייבת להיות בתמונה. וסתם כדרך אגב עינת: אני תמיד חשבתי שכבשים שחורות הן הרבה יותר מיוחדות ומעניינות משאר הכבשים הלבנות. מי רוצה להיות כמו כל העדר?...חוץ מזה, אל תשכחי שמתחת לצמר השחור שלה, גם הכבשה השחורה היא אותה כבשה בדיוק כמו האחיות הלבנות שלה... בהצלחה והרבה סבלנות אבישג

08/01/2004 | 12:38 | מאת: *_*

הי עינת, לא כתבת בת כמה את - וזה קצת משנה לפחות במה שנוגע לקשר עם ההורים. אז אכתוב לך מתוך הנחה שאת כבר בוגרת: ככה נראה לי שאת מרגישה יוצאת דופן אולי בגלל העובדה שפשוט את היחידה שנתת לכולם להפריע לך ולא נלחמת על רצונותייך. לא מרדת. וכל הזמן מנסים להכריח אותך לעשות דברים בכוח נגד מה שאת באמת רוצה. כל המשפחה תמיד מעורבת בכל מה שקורה איתך: עבודה, בחורים, כל מה שקשור לחיים. הם אפילו מעורבים בשיחות שלך אצל איש המקצוע. נראה לי שלפחות בשיחות (אם את כבר בוגרת) אל תתני להם להתערב. תשאירי את המקום הזה רק בשבילך. את בעצם לא עצמאית ממש, אבל זה בשום אופן לא באשמתך. קצת "כבלו" את רצונותייך שלך, ואת לא ידעת מה לעשות עם זה. אז את רוצה להיות הילדה הכי טובה, לעשות מה שכולם אומרים ודורשים. אבל את לא עושה את מה שאת רוצה, אלא את מה שאחרים רוצים שתעשי, וזה מפריע לך להתקדם. זה אולי מה שמכניס אותך לדיכאון. הבעייה הכי גדולה היא שצריך לנתק את הקשרים האלה (שבראש) ולהיות עצמאית יותר, וזה קורה בתהליך איטי ובשיחות, וטוב שאת בשיחות, וגם הטיפול התרופתי יכול לעזור. את לא כבשה שחורה, את רק מרגישה ככה, כי לא נתנו לך לבטא את עצמך. דיכאו אותך. אחרי שתצליחי להתשחרר באמצעות הטיפול ממה שמעכב אותך מלהתקדם (כל מה שההורים אומרים, ושאר המשפחה אולי גם) תצליחי. אז רק קצת סבלנות - לא כתבת בת כמה את - אבל נראה שאת צעירה וחשוב שתעבדי על עצמך עכשיו כמו שאת כבר עושה. שהמשברים יפתרו במהירה

08/01/2004 | 19:31 | מאת: אריאל

הי עינת מכתבך נגע לי מאוד ואני מקווה שאם הזמן, כשתצאי מהדיכאון תוכלי לקבל את עצמך יותר ולאהוב את עצמך. לדיכאון יש נטייה לגרום לנו לראות את הכל בשחור, להאשים את עצמנו ולגרום לדימוי עצמי נמוך. אני בטוחה שישנם דברים רבים בהם את מצטיינת יותר משאר בני המפשחה- בהם את מצליחה או תכונה בה את ניחנת. הנה תראי, הבוס שלך עשה את כל המאמצים להחזיר אותך לעבודה ואם לא היית טובה את חושבת שהוא היה מתאמץ ככה? לא- אז כנראה שאת מאוד טובה במה שעשית. אל תתיאשי - חפשי לעשות את הדברים שאת רוצה ואוהבת ולא מה שמכתיבים לך. את בטיפול תרופתי ואני מקווה שהוא יעשה את שלו אך זה תהליך וזה לוקח זמן אריאל