ניתוק ובדידות
דיון מתוך פורום פסיכיאטריה
בדרך חזרה מהלימודים חכיתי לאוטובוס בתחנה ובנתיים התבוננתי על שורות המכוניות שחלפו. הרגשתי עצב פנימי בלתי מוסבר ורצון עז לבכות. מה אני עושה פה? למה אני חייה בכלל? הרגשתי כאילו יש מסך ערפל שמפריד ביני לבין הסביבה. כאילו אני לא שייכת- קשה לי להסביר את זה. מיותר לציין אלה מחשבות קשות עלו בראשי ועייני דומעות והלב עצוב עצוב. רק חצי שעה לפני כן צחקתי וחכייתי בלימודים כאילו הכל בסדר ולא הכל באמת היה הצגה- אבל איך שאני לבד עם המחשבות הכל צף מחדש ושוב העצב והדיכאון משתלט. למה? מה יהיה איתי?
יהיה בסדר. למה ניתוק? את לומדת, יוצרת,יש לך חיים ,את צעירה הכל לפנייך. מותר לך לבכות לפעמים, העיקר שבלימודים היה לך בסדר.את כתבת. אז יש רגעים כאלה ויש אחרים. קחי את החיים בפרופורפציה הנכונה . ושרק יהיה טוב.
יקירתי עברת תקופה קשה מאוד לאחרונה. טבעי שמחשבות עצובות ימלאו לך את הראש, זה היה מפתיע לו המצב היה הפוך. תני לעצמך זמן להתגבר על הקשיים, מי כמוך יודעת שהיציאה מהדיכאון זה תהליך ולא משהו שמתרחש ביום או יומיים. כשאנחנו נמצאים בחברה ומוקפים באנשים, הראש שלנו עסוק בדברים אחרים ונדמה שהדיכאון נעלם, אבל כשאנחנו לבד עם עצמנו זה רק טבעי שהמחשבות האלה יחזרו ויתמקמו לנו בתוך הראש, יגרמו לנו לעצב ולשאלות בנוסח "מה אני עושה פה בכלל"... את ממש לא לבד עם המחשבות האלה, הרבה אנשים שותפים להן. אני יודעת שזו עצה שחוקה, אבל אני חושבת שדווקא בתקופה הזו את חייבת להתמקד בפעולות שגורמות לך הנאה, כדי "להזכיר" לעצמך למה את כאן, ולמה כדאי להישאר כאן. גם בתוך השגרה האפורה של היום שלך, תנסי עד כמה שאפשר לעשות דברים כיפיים, תשתדלי להקיף את עצמך באנשים שאת אוהבת, שגורמים לך לחייך. אני יודעת שאת אוהבת לכתוב אז אני אצא מתוך הנחה שאת גם אוהבת לקרוא, אז תני לי להמליץ לך על ספר נפלא שסיימתי לפני כמה ימים: "ימי שלישי עם מורי". מאוד ממליצה לך לקרוא אותו, הוא מעניק פרספקטיבה נפלאה על החיים, ועל מצבים קשים בפרט. ספר שמעורר חשיבה והשראה. שולחת לך חיבוק גדול מאוד אבישג
לאריאל היקרה שלום, כנראה שהיה לך יום טוב אבל גם יום קשה, פשוט היית עייפה וכאשר רב החובל עייף או ישן, העכברים יוצאים מהחורים. אם מדובר על תופעה בודדת או לעתים רחוקות לא הייתי מייחס לה חשיבות רבה מדי... אולם כאשר זה קורה ואת עייפה ויש לך את ההיסטוריה שלך והחרדות אז החרדות והמחשבות מתעצמות. נקווה שאת בדרך לשיפור, וגם תרגישי טוב ותמשיכי להנות מהלימודים וההוראה. תשמרי על עצמך, ביי הידש
שולחת לך חיבוק בחזרה תודה אריאל
