דימוי עצמי נמוך - שנאה עצמית

אני בת 45, סובלת מבעיה מסויימת מאז שאני זוכרת את עצמי, אני מרגישה לא טוב עם עצמי, עכשיו אני מתחילה להרגיש שפספסתי הרבה בחיים, שלא עשיתי כלום עם עצמי, אמנם עכשיו קצת מאוחר, אך עכשיו הכל מתחיל להתעורר אצלי, ויש לי רצון עז לעשות שינויים דרסטיים בחיים שלי, זה מאוד קשה כי אני נשואה אם לארבעה ילדים גדולים, אני מרגישה כבתוך מערבל מזון, רוב הזמן אני מבולבלת, הזכרון שלי נהיה על הפנים, סובלת מדיכאונות עם עליות וירידות, נשאתי בגיל צעיר מאוד ומאז הקמת התא המשפחתי לא עשיתי כלום עם עצמי עבדתי בכל מיני עבודות, אך אני פשוט שונאת את מי שאני ואת מה שאני, אני טיפוס וותרן, שקט, קשה לי להתחבר לאנשים, לא אסרטיבית, בקיצור לפעמים אני מרגישה כאילו שאני עושה טובה לעצמי שאני חיה בכלל מרגישה שאני אפס לעומת אחרות, יש לי כל הזמן נקיפות מצפון שאולי אני אמא לא מספיק טובה לילדים שלי, למרות שעל פניו זה לך כך, כל הזמן יש לי רגשי אשמה שאני לא בסדר, אני אשמה בכל דבר, כל דבר אני לוקחת קשה. מבקשת להתייעץ, תודה.

הי אוסנת, כל מה שאת מתארת מוכר לי מעצמי. אני בגילך, וגם בהרגשתך (בייחוד בימים האחרונים). בהבדל אחד אני אינני נשואה ואין לי ילדים. אולי לדעתך העובדה שיש לך ילדים נראית כטרוויאלית, אבל בעיני זה הישג ואושר עצום. ייתכן שדבריי אלה עדיין לא משכנעים אותך להיות מרוצה מעצמך. טבע האדם הוא שאנו מקבלים כמובן מאליו את מה שיש לנו, ורואים בזכוכית מגדלת את מה שאין. לכן נסי להתייחס אל עצמך בחמלה ואהבה. עכשיו את יכולה להתחיל ללמוד משהו כמקצוע או תחביב, לעסוק במשהו שעוד לא עשית ורצית לעשות בעבר. אינך צריכה להוכיח לאיש דבר. ובינתיים שולחת לך חיבוק חזק מאחות. התעודדי!

היי, טל, תודה על דבריך, הייתי זקוקה למילות עידוד כמו שלך, מכוון שאני בת יחידה ללא אחים ואחיות הרגשתי שבמשפט האחרון שלך התכוונת למה שאמרת, אני מנסה לעבוד על עצמי יום יום ולפעמים זה לא מצליח לי ואני שוקעת עוד יותר, אני זקוקה להמון עידוד שאין לי, אני גם לא משתפת אף אחד ברגשות שיש לי, זה קשה, אך מקווה להתגבר. תודה לך מקרב לב, אסנת

טל, כתבת מקסים, מזדהה עם כל מילה. אורית

הי אוסנת תחושת חוסר ערך, שינאה עצמית וביטחון עצמי נמוך מאוד אופיינים בדיכאון ובעצם חלק מהביטוי של הדיכאון . תחושות אלה יכולות להישתפר עם טיפול נכון לכן חשוב שתגיעי לאבחון טוב אצל פסיכאטר ותקבלי את הטיפול המתאים. לגבי השינויים, אף פעם לא מאוחר ובהחלט יש לך מקום לשנות דברים וזאת תוכלי לעשות כשתרגישי יותר טוב ותאספי כוחות. בשביל זה את צריכה לטפל בעצמך ולא להזניח. בקשי הפנייה מרופא המשפחה בהצלחה ותרגישי טוב אריאל

לאוסנת שלום, את סובלת מדימוי עצמי נמוך שהתפתח לממדים של דיכאון.כל מה שאת צריכה לעשות,הוא לפנות לרופא פסיכיאטר של קופ"ח בו את חברה, שם במידת הצורך יותאם לך טיפול תרופתי,ומשם תופני לשיחות. בקופ"ח הכללית הטיפול נערך במרפאה ציבורית לבריאות הנפש, ובקופ"ח האחרות יש אף אפשרות לבחור מטפל פרטי מתוך רשימה של מטפלים מוסמכים והמבוטח זכאי לכ-שלושה חודשי טיפול במחיר מסובסד מאוד. בהצלחה מיכל מ

לאוסנת וטל לצערי זה המצב אבל בהחלט אפשר לשפר אותו ולהתחיל "קריירה שניה". ממה שאתן מתארות אתן מצדיקות את דברי פעמים רבות לדחוף ולשלוח את האנשים הצעירים לטיפול נפשי. לדעתי בשנות העשרים עדיף להיות במצב נפשי הטוב ביותר שאפשר. עם זאת בפסיכותרפיה אפשר לשפר דברים רבים ולשפר את איכות החיים במידה רבה. וכמו שטל כתבה, אסור לקחת שום דבר כמו מובן מעליו, צריך לברך על כל דבר טוב ולהכיר אותו בדיוק כפי שאנחנו מודעים לרע ולקשיים. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש