חרדות והריון

ד"ר הידש היקר! מזה כשבועיים אני מבקרת בפורום,ואני רוצה לברך אותך על תשובותיך ולציין שעבודתך היא ממש עבודת קודש,יחס אישי וחמימות שלא נתקלתי בהן בשום פורום. כבר שאלתי כאן בפורום וקיבלתי את תשובתך אך ברצוני להציג את עצמי ואת הבעיה ממנה אני סובלת בצורה מפורטת יותר לכן אתנצל מראש אם האריך בדברים. אני בת 28 נשואה ואמא לילד בן 4 אני בהריוני השני כרגע בשבוע 27 (הריון רצוי ומתוכנן)והכל התחיל בשבוע ה-19 להריון, חזרנו מארוע משפחתי והלכנו לישון לקראת הבוקר בשעה 11:00 התעוררתי והרגשתי קשיי נשימה ניגשתי לחדר סמוך ופתחתי את החלון ע"מ לנשום אויר אך התחושה הלחיצה אותי מאוד והרגשתי שאני לא מצליחה להתגבר זה לווה בדפיקות לב חזקות ובהזעה(הרגשתי שני לא מסוגלת להיות במקום סגור וחשוך)אני רוצה לציין שזו לא הייתה הפעם הראשונה שזה קרה לי רק שבשאר המקרים פתחתי חלון נשמתי קצת אויר והצלחתי לחזור לישון, אחרי שעה פניתי לחדר מיון ושם ניגש אליי פסיכיאטר שטען שמדובר בהתקף פאניקה, הוא נתן לי שני כדורי הרגעה למקרה הצורך מסוג אסיבל 5 מ"ג לקחתי אחד באותו היום ואחד ביום למחרת. מאותו היום בעצם התחיל סיוט חיי,במשך כשבוע וחצי בקושי תפקדתי ושהיתי בבית הוריי ע"מ לקבל גם תמיכה וגם עזרה עם הילד(בעלי עובד משעות הצהריים המוקדמות עד שעות הלילה המאוחרות)במקביל פניתי לפסיכולוגית קלינית שאיתה אני נפגשת עד היום. הפסיכולוגית אבחנה שמדובר בחרדות,המפגשים עם הפסיכולוגית עזרו לי להתגבר על הפחד שמה לא אוכל לנשום וגם על הפחד להיות במקום סגור,אך אז התעוררו אצלי פחדים חדשים,הלחיץ אותי שהילד שלי קרא לי אמא כי אז הבנתי את גודל האחריות שמסתתרת אחרי מילה זו,פחדתי להיות לבד בביית, התחלתי לחשוד שבעלי בוגד בי, לא הצלחתי לישון בלילות...מין חוסר שקט תמידי שליווה אותי במשך כל יום כל היום עד היום בעצם. במשך שבועיים בערך נעזרתי בכדורי שינה שנקראים "נרבן דרג'ה" שקיבלתי מרופאת משפחה, מזה כשבוע אני לא נוטלת אותם כלל כי התגברתי על בעיית נדודי השינה אך הבעייה היא שאני לא ישנה באותו חדר עם בעלי(החדר שבו הרגשתי את קשיי הנשימה כפי שפירטתי) הסיבות לכך הן שהייתי צריכה שקט מוחלט כדי להרדם(ובעלי קצת נוחר)הייתי צריכה לצפות בטלויזיה ע"מ להרדם(משהו שהפריע לבעלי לישון) כאמור מזה כשבוע המצב שונה ואני מנסה לחזור לשיגרה ואני נרדמת יפה עם פחות התעוררויות ללא צורך בכדורים או בצפייה בטלויזיה אך עדיין קשה לי לישון בחדר עם בעלי. אני רוצה לציין שבחודשיים מאז שנתקפתי בחרדה לראשונה היו קצת תהפוכות בחיי משפחתי,בעלי עזב את מקום העבודה והיה איתנו במשך שלושה שבועות בביית שזה מאוד הקל עליי, ולפני שבוע הוא חזר לעבודה חדשה שנראית מבטיחה וטובה יותר מהקודמת. הבעייה העיקרית שלי היום היא כזו: לא נעים לי להיות בבית ואני כל הזמן עסוקה בלאן ללכת,יותר נחמד ונעים לי כשאני בחברת משפחה וחברים,ואני מרגישה שזה פוגע לי באורך חיים נורמלי כי לילד שלי אין הרבה זמן להיות בבית לשחק לצייר וכו'... מידי פעם אני מקפיצה בן משפחה לשהות עימי עד שבעלי חוזר מהעבודה, וגם אני מרגישה צורך כל שעתיים לצלצל לבעלי ולדבר. הדבר שהכי הייתי רוצה היום זה לחזור לחיים שלפני לשקט,ללהיות בביית עם הילד בלי לרצות לצאת כל הזמן(למשל סערת הגשמים שמתקרבת גורמת לי לחשוש מפני שלא אוכל לצאת מהביית)על הבעייה של החשש שמה בעלי בוגד בי אני מתגברת בעזרת המון חיזוקים מצידו הוא שותף מלא לבעייה. שקלתי טיפול תרופתי אך הפסיכולוגית שלי טוענת שרמת החרדה אצלי היא "נמוכה" ושבגלל ההריון היא לא ממליצה היא גם טוענת שעדיין אי אפשר לדעת אם החרדה אצלי קשורה להריון או לא ושצריך לחכות עד אחרי הלידה ולראות מה יהיה. מצטערת שוב שהארכתי בדברים, אך רציתי לשמוע חוות דעתך במקרה שלי,וממה בעצם אני סובלת?ומה לעשות? מודה לך מאוד

אני יודעת שהמכתב מופנה לרופא אבל הייתי חייבת להגיב מאחר ועברתי את אותו הדבר בדיוק. היום אני נמצאת בתחילת ההריון ונוטלת כדורים נוגדי חרדה. חבל שתיסבלי סתם. הפסיכולוגית שלך לא מעודכנת כי כל רופא בעולם יגיד לך שכדורים מהדור החדש נוגדי חרדה הם בטוחים מאוד בהריון וניתן גם לבקש אישור בכתב מהמרכז הטרטולוגי בהדסה עין כרם על כך. הכדורים בטוחים על אחת כמה וכמה בשבוע מתקדם בו את נמצאת. מביאים לשקט נפשי ולשלווה שאת, העובר והילד שלך זקוקים לו. תקבעי תור אצל רופא משפחה או אצל פסיכיאטר כדי שירשום לך את הכדור הדרוש. תרגישי טוב ובהצלחה.

מודה לך על תגובתך,לפעמים מצער אותי להגיד שצרת רבים חצי נחמה אך לדעת שיש אנשים שעוברים את מה שאני עוברת זה מנחם ומעודד לדעת שגם אפשר להתגבר,וזו הסיבה שנטלתי חלק בפורום זה. בכל מקרה ,את יכולה לומר באיזה כדור את משתמשת?תופעות לוואי וכו'.. באותה מידה שאני רוצה כבר לעבור את זה קשה לי המחשבה שאהיה תלויה בכדורים למינהם, האם גם לך הייתה תחושה כזו....? אני מודה לך מראש על ההתייחסות.