תרופות לחרדה ו-"טרדיב דיסקינזיה"

שלום רב, ביתי בת 10. לאחרונה אובחנה עם חרדה וocd. לפני כ3 שבועות היא התחילה לקבל ציפרמיל (כיום רבע כדור) ולפני כשבוע התחילה לקבל רספרדל (כיום חצי כדור) כתוספת. ההתחלה היתה עם רבע כדור ציפרמיל, שעזר מאד. לאחר 6 ימים הרופא העלה את המינון לחצי כדור ביום ואז המצב הורע - החרדות התגברו וה-OCD הוחמר ובנוסף הילדה התחילה לעשות עויתות באיזור הפה (מעין תנועה של משיכת צד אחד של הפה כלפי מטה, ותנועה של כיוון השפתיים כמו לתת נשיקה). * אך העויתות היו ב95% מהמקרים כשהיא נמצאת איתי, רק איתי * הורדנו בחזרה את המינון לרבע כדור אך מצב החרדה וה-OCD לא השתפר, ואז הרופא הוסיף את הרספרידל במינון של רבע כדור למספר ימים ואח"כ העלנו לחצי כדור. מצב החרדה וה-OCD עדיין לא בכי טוב, יותר טוב ממה שהיה אבל היא עדיין מרגישה לא טוב. אך אני כותבת בעניין ההעוויות - ההעוויות נעלמו לזמן מה - אני חושבת שהם פחתו מאז שהורדנו את הציפרמיל לרבע כדור בחזרה, וחזרו כשהעלנו את הרספרידל לחצי כדור. העניין הוא שעכשיו כשהן חזרו אני רואה שיותר קשה לה להתגבר על זה בנוכחות אחרים. מה שבטוח זה שכאשר היא בנוכחותי היא כל הזמן מעוותת את הפנים - זה נראה נורא!, שאלתי מורות פרטיות שהיא לומדת אצלן והן לא רואות העוויות מלבד תנועת הנשיקה מדי פעם כשהיא מנסה להתרכז. שמעתי על התופעה "טרדיב דיסקינזיה" ושהיא בלתי הפיכה. אני פוחדת! האם יכול להיות שזה מה שיש לביתי? תודה

למיכל שלום, איני פסיכיאטר של ילדים ונוער לכן תשובתי תהיה מצומצת ביותר. טרדיב דיסקינזיה היא תופעה מאוחרת (טרדיב-מאוחר) של שימוש בתרופות נוגדות פסיכוזה. כך שגם רספרידל כמעט ואינה גורמת לתופעה זו ובמיוחד אין לחשוש מכך אחר שימוש קצר. (שמוש ממושך מדובר על מספר חודשים לפחות ובדרך כלל יותר ) הרבה בריאות דר' גיורא הידש