*מטורפת אמיתית* - נתחו אותי!

לד"ר שלום, האמת היא, שאני די מתקשה לתאר את הבעיה שלי. נתחיל בכמה פרטים עלי: אני בת 18. בגיל 15 עזבתי את בית הספר למען לימודים במוסד אקדמי גבוה, אשר בו אני לומדת עד עכשיו לתואר בפיסיקה. הבעיה שלי מורכבת, ולא שגרתית למדי – כמוני. תמיד הייתי אדם לא שגרתי, אבל לאחרונה לתואר זה נוספה חזקה. לעולם לא היו לי חברים. אני לא בקיאה ברזי ההתנהגות האנושית, אשר לרוב כלל אינה מעניינת אותי. עבורי, אנשים – אינם שונים מעציצים או בעלי חיים. כל חיי התעניינתי במדע ומתמטיקה בלבד. חברי הטוב ביותר – היינו המחשב. איני 'פריקית' או 'מכוערת', וחיי הם מתוך בחירה. אני גם לא מורדת, והליבוש שלי "מסורתי" למדי. האופי האמיתי שלי אינו ניתן לשיפוט לפי המראה החיצוני שלי. אנשים רואים בי אדם בטוח בעצמו, אחראי ויש שיגידו 'מרשים'. הדמות שאיתה אני הכי מזדהה הינה "דנה סקאלי" מ-תיקים באפילה. אך זהו חלק קטן בי. תקופה ארוכה כבר איני חיה באותה המציאות אשר בה חיים רוב הבני אדם. העולם והמציאות בעבורי אינם אלא גוש מידע שאני מעדיפה 'לנתח' מאשר 'לקלוט'. אין לי 'רגשות' עבור אף אחד פרט לעצמי. איני מסוגלת להזדהות עם כאב או סבל של אחרים, שכן אני מסוגלת לבצע רציונליזציה מלאה לכל מראה 'אמוציונלי'. על אף זאת, אני אדם עם מוסר. אני צמחונית, ופעילה במספר ארגוני זכויות אדם. ועל אף זאת, אף פעם לא הרגשתי קשורה או מושפעת משום דבר המתרחש מסביבי. אני חיה ב-'מטריקס' משלי, והעולם שלי הוא המידע שאני מעבדת. ברגשות אני מוצאת 'מטרד'. תמיד הדחקתי אותם, אך לצערי – לאחרונה גיליתי שאיני מסוגלת עוד. הפכתי לנוירוטית ועצבנית בפנים (אם כי עדיין שומרת על חזות מקובלת 'בחוץ'). רוב הזמן אני מרגישה רע מאוד, כאילו תחת השפעה חזקה של אנרגיה שלילית מסוימת. האיזון בין העולם שלי לבין העולם הפיסי הופר כתוצאה מכך. איני מסוגלת עוד לחתוך את העולם החיצוני מהתודעה שלי, והעולם 'שלי' כאילו קורס ומתפרק לו לאיטו. אני חייבת לבצע ניתוח מתמיד בין מידע שזורם מהעולם הפנימי שלי, ולבין זה הזורם מהעולם הפיסי. לעיתים, כשאני לחוצה – איני מצליחה לשמור על תהליך זה. דברים מהעולם הפנימי שלי מופיעים בעולם הפיסי, והעולם הפיסי מקבל אינטרפרטציה אחרת לחלוטין. לאחרונה, בכל בוקר בו אני קמה עליי להגדיר את העולם מחדש, כמו הגדרה שמבצעת מערכת הפעלה. דברים כלל אינם ברורים לי עוד. לא ברור לי מי אני, מי העולם, ומה תפקידי כאן. אני חשה שיש לי תפקיד מסוים הזה, אם כי הקשר בין תחושה זו לרציונל די מעורער. בספק אם אוכל להסביר את מצבי כאן בפורום. הוא פשוט מורכב מדי. עם זאת, אם מישהו כאן (ובייחוד הד"ר) מסוגלים להבין בדפוס התנהגות מסוים אשר ניתן לקטלגו בפסיכיאטריה המודרנית, אשמח לשמוע לעצתו. המשך יום נעים, סיגל.

סיגל יקרה, לדעתי האישית (כמי שפנתה לטיפול פסיכותרפיסטי) אינך *מטורפת אמיתית*. העובדה שאת רואה כי יש לך בעייה שמפריעה לך מעידה על כך. הבעייה העיקרית שלך, כפי שאת מציגה אותה היא בקשר עם אנשים. נראה לי שאת זקוקה לקשר הזה, אך מגנה על עצמך מפניו בדרכים שונות: רציונליזיה (כמו שתיארת), אינטלקטואליזציה, בחירה במקצוע ריאלי מובהק ועוד. הצורך הזה לקטלג את עצמך, או לקבוע מי את, או מה יש לך הוא, כנראה, תוצאה של חרדות, שקשורות, כנראה להיסטוריה שלך. ההגדרות האלה, לדעתי, לא נותנות לך כלום. את היא מה שאת על כל המרכיבים. למצוא כותרת אחת שתגדיר אותך כמכלול - חסר משמעות, לדעתי. כל אחד ואחת הוא/היא עולם בפני עצמו. רק בטיפול בשיחות תוכלי להבין מה קורה איתך, מי את, למה את כמו שאת ועוד שאלות רבות. אם את באמת רוצה לעבוד על עצמך ויש לך אפשרות, נסי לחשוב בכיוון של פנייה לטיפול בשיחות, שיאפשר להבין לעומק את הדברים. ממה שתיארת נראה כי את בחורה בעלת אינטליגנציה גבוהה מאד, ועם כושר ניתוח מדהים - כדאי לך להשתמש בכל אלה ובאיש מקצוע כדי להתקדם. את צעירה ורצוי מאד להתחיל בתהליך מוקדם ככל האפשר. אנא חשבי על האפשרויות כדי להתקדם למקום קל יותר. יום נעים גם לך

באתי מפורום אחר...וואלה שרפת לי חצי ערב עד שקראתי אותך ובזבזתי לעצמי זמן יקר אבל------------ את/ה מוכר לי...לא יודע איפה ראיתי סגנון כתיבה כזה.... או שהעין מטעה אותי הפעם.....מזדקנים ... ובכלל מה לי ולך אינני מהפורום הזה ויש לי משימה כרגע...

מזל טוב, אחרי שנות הדחקה גילית שאת אנושית. ברוכה הבאה... כטיפ קטן, אל תנסי לחפש משוואות ונוסחאות למצבך הריגשי, פשוט תרגישי... תרשי לעצמך להיות בת 18, ולא רובוט מעבדתי החי לפי מה שפימפמו לו לתוכנה. בהצלחה...

שלום סיגל. קודמי כתבו לך יפה. ובכל זאת אוסיף, אולי זה יאכזב אותך, אבל את נשמעת כמו נערה נורמלית ואנטילגנטית בת 18. החיים הם כאוס, וכשאנו מתבגרים אנו מגלים זאת. את מנסה לקטלג את המציאות ולשלוט בה, אבל בהמשך הזמן תביני שהעולם באמת לא ברור ומסתורי, ונשאר כזה, בין אם נקטלג אותו או לא. אז מוטב להיפתח אליו ולחיות. שיחות עם בנאדם נבון בהחלט עשויות לעזור. החיים מסתוריים וקצרים מאוד. אני מאחלת לך חופש, שמחה והגשמה, ובקיצור חיים!

את האמת לי זה נשמע שבגלל שהתרגלת לחיים שעוסקים בניתוח ,יצרת לעצמך את המציאות הזאת ונבלעת בתוכה ניתחת כל מהלך "אנושי" בך והפכת אותו לגוש מדעי את רואה את עצמך כנראה בדרך שהחברה רואה אותך,ומנסה לנתח את עצמך מבחוץ טוב התשובות כאן כולן באות מנסיון חים ,ואני כותבת מה שאני הבנתי על עצמי, ותאמיני לי שאני אדם לא פחות שונה ממה שתיארת אז אם הייתי יכולה לעזור לך לפתור את המשוואה של עצמך היית בן אדם אחר לגמרי

וואלה שיגעת את ראבי

עפ"י התיאור את סובלת מהפרעת אישיות ולכן מומלץ שתגשי בדחיפות להערכה וטיפול. אם לא מטפלים בהפרעת אישיות בגיל צעיר הן עפ"י רוב נוטות להחמיר ולעיתים אפילו להדרדר למצבים קשים כמו דיכאון או פסיכוזה. על כן אין מנוס מלהמליץ לך לגשת להערכה וטיפול מקצועי אצל פסיכולוג או פסיכיאטר.

משה היא בקשה ניתוח השאלה איזה ניתוח ....