האם דיכאון?

אני מתפקדת היטב. עושה הרבה מאד דברים, ואפילו מרגישה שהזמן לא מספיק לי. לפני מספר שבועות אפילו התחילו לי כאבי בטן על רקע הלחץ שהייתי נתונה בו והחלו גם הפרעות שינה. רופא המשפחה רשם לי וולריאן, וכרגע יש הקלה בהפרעות השינה וגם אני דואגת "לעבוד על עצמי" שלא להיות בלחץ. העניין הוא שבימים האחרונים, למרות שאני מתפקדת כלפי חוץ, מבפנים אני מרגישה תשישות נפשית, כורעת תחת השיגרה ושואלת עצמי שאלות של תכלית החיים שלי. רואה איך הזמן חולף במהירות, נוזל לו, בלי יכולת להנות ממנו, מהחיים, מהעשיה. החשש שלי שהתגברות או המשכות תחושות אלו יביאו אותי למצב הפוך שך חוסר עשיה, לא מתוך בחירה, אלא מתוך חוסר יכולת "לקום מהמיטה". האם מה שאני מתארת זהו סוג של דיכאון או תחילתו?

הי לימור שאלות בדבר תכלית החיים, למה אנחנו כאן ומה המטרה שלנו בעולם הזה, העסיקו את גדולי הפילוסופים במשך אלפי שנים, ואני לא חושבת שאפשר להניח אוטוטמטית שכולם סבלו מדיכאון קליני... (חלקם אולי כן!) השאלות שאת מעלה הן טבעיות לגמרי לדעתי, ונראה לי שהכי נכון עבורך כרגע, אם הן ממשיכות להציק לך, הוא למצוא מישהו שתוכלי לדבר איתו על הדברים בחופשיות, לשפוך את הלב וגם לקבל פידבק. את יכולה להיעזר לצורך כך בחבר/ה קרובים, או אם את מעדיפה - למצוא פסיכולוג שיעזור לך גם לפרוק מהלב וגם (אולי) לעשות קצת סדר בראש. בהצלחה והרבה סיפוק מהחיים אבישג

ללימור שלום, טוב לשמוע ממך ולשמוע שהדברים יותר טוב. אני מבין את החשש שלך אבל מקווה שמדובר על משהו קצר וזמני. יתכן אפילו שמדובר במחלה וירלית של כמה ימים.... אין ברירה אלא לחכות ולראות ולקוות לטוב. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש