מחלות נפש

ד"ר הידש שלום, רציתי לדעת מדוע כשפונים למשל למרפאת חוץ בבית חולים בנושא של בעיה בריאותית פיזית (עיניים, נשים וכו') הפקידות מתייחסות אליך יפה. לעומת זאת במחלקות פסיכיאטריות כשאני ניגשת לקבל שירות פקידות הקבלה מתייחסות כאילו בחוסר רצינות, בזלזול, כאילו משדרות לי שאני חולת נפש ולכן אין מה להתייחס אלי יפה. זה נורא פוגע. מעניין אותי לדעת אם גם מטופלים אחרים מרגישים כך. העניין הוא שכיוון שמשפחתי החדשה (בעלי ומשפחתו) מתנהגת אלי כמו אל חולת נפש, ואף אומרת זאת במילים, "השטיפות מוח" האלו גורמות לי להרגיש בכל רגע נתון שאני חולת נפש, ואפילו בסופרמרקט פתאום נדמה לי שאנשים מסתכלים עלי כעל חולת נפש. אני לא לוקחת שום טיפול תרופתי, כך שאין איזה סימנים חיצוניים של השפעת תרופות לדוגמא. כל חיי סבלתי מבעיות אבל ההורים שלי מאד תמכו בי ולא שידרו לי שאני חולה, ובאמת אף פעם לא הלכתי בתחושה של חולת נפש, כמו שאני מרגישה עכשיו עקב המצב. האם לדעתך, אם אתרחק מהגורם שמשדר לי שאני חולת נפש, כלומר אתגרש מבעלי, אז ארגיש יותר טוב עם עצמי, או שלדעתך הבעיה היא פנימית שלי וגם כשאתרחק הבעיה תמשיך לרדוף אותי? תודה רבה

ליה שלום מקווה שלא אכפת לך שאני עונה למרות שהפנית את השאלה לדר' הידש. אני האחרונה ש"אמליץ" לך להתגרש, האמת שלא נראה לי שאף אחד רשאי להמליץ לך על צעד כזה, אבל חשוב לי לשאול אותך: האם דיברת עם בן זוגך ואמרת לו בכנות איך זה גורם לך להרגיש, כאשר הוא ומשפחתו מתייחסים אליך ואף מכנים אותך "חולת נפש" ?? האם הסברת לו פנים מול פנים, בשיחה אינטימית בין שניכם - עד כמה זה פוגע ומעליב אותך ? אני מסכימה איתך שההערכה העצמית היא משהו שנמצא אצלך, בתוך תוכך, ואת צריכה ללמוד לבנות ולטפח אותה בעצמך בעבודה קשה. אבל אין ספק שזה לא תורם לך כשהאנשים הכי קרובים לך דורכים לך על הנקודות הכי רגישות והכי כואבות. אתם צריכים לדבר האחד עם השניה, וכמה שיותר מהר לדעתי. המון בהצלחה אבישג

א

לא ברור לי דבר אחד.... האם איבחנו אצלך בעיה נפשית , שלפיה את צריכה ליטול כדורים, או שפשוט איבחנו אצלך בעיה אחרת, אך מבורותיהם של משפחתך החדשה, הם מייחסים לכך חשיבות גדולה ומסתכלים עליך כאל חולת נפש (בצורה רעה, בגלל הבורות) ??? מדוע הם מסתכלים אליך ככה? האם יש לכך סיבה? האם התנהגותך נחשבת לשונה מהחברה? את צריכה לשבת עם עצמך ולחשוב, מה יכולים להיות הגורמים לכך. אבל ברגע שתמצאי אותם, זה לא אומר שעלייך לשנות את עצמך בשביל אחרים. במידה וזה מפריע לך, את יכולה לנסות למתן את עצמך ולהתנהג לפי חוקי החברה, אבל במידה ואת לא שמה *** את יכולה לנהוג כפי שבא לך בתוספת של שיחה רצינית עם בעלך. גם אני נחשבת לבנאדם די מוזר, ושונה , אני אמנם לא עושה דברים שהם לחלוטין צעקניים, אבל אני לא כמו כולם, לעיתים זה מפריע לי, אבל אז אני מבינה שפשוט אנשים לא רגילים לקבל אנשים שלא מתנהגים על פי הנורמות המקובלות. לעיתים זה מפריע לי, אני נעלבת, אבל ממש יכה הלאה. אני לא יכולה לשנות את עצמי במאה האחוזים, ואני גם לא יכולה לשנות את עצמי לחלוטין אם זו לא ההתנהגות הטיבעית שלי. את מוזמנת להגיב אם בא לך.