לאבישג

היי ממי התגעגתי אלייך נורא! את יודעת קראתי תבעייה של החייל המתגייס ונורא במחשבה שנייה התגעגתי פתאום היה לי צביטה בלב פתאום כמה שקיטרתי בצבא ורציתי תשחרור ונשארתי עד הסוף בלי לצאת על פרופיל 21 היה לי ממש בעיות קשיים בכי המוןן רע. כמו תמיד! פתאום יש לי צביטה בלב וגעגועים זה היה מקום שבסוף קצת הרגשתי שייכת מקום מוקר. אבל אני מבינה שהחיים גלגל שהולך קדימה וממשיכים פרקים בחיים אני כול כך מבולבלת. בינתיים שאני בבית מפוטרת מהעבודה ממש נחמד לי לא עצוב לי היה לי קשה נפשית בעבוןדה. אבישג אני מקווה שהכל יעבור בסדר וההרגשות ישתננה מצט ערת אם אני מבלבלת. תגידי לי אני יפסיק.... אכשיו הימים עוברים ללא ידע אני נורא מבולבלת. תראי בתקופת הבית ספר לא הייתי תלמידה כלללל מצליחה כול השיעורים הייתי בחוץ בוכה על הריגשי שלי הייתי מדמיינת דברים .כתוצאה מכך חיי נדפקו מבחינת הסכלה כיום אני בחוץ בלי כלום אני לא יודעת כלל כלל כלום אני עליתי מרוסיה לפני 10 שנים אני לא יודעת כלל אנגלית ובכלל אין לי בגרות מכלום. אני לא יודעת מה אייך לעשות נורא מדכא אותי גם דברים לה... יש לך רעיון אליי? אני חושבת שאני צריכה ממש יסודות לימוד בקושי עברית אני שולטת. אני מתביישת ללכת לקורסים של ילדים ואני לבד לא מצליחה ללמוד תשפה הזו. תודה אבישג דנה

הי דנה אני יכולה להבין את מקור הגעגועים למסגרת הצבאית. על אף הקושי, מדובר במסגרת שמחליטה החלטות במקומך, אומרת לך מה לעשות ומה לא לעשות, ולפעמים זה יכול להיות די נוח כי זה פותר אותך מהאחריות להיות האחראית והמבצעת של החיים שלך... פתאום את ברשות עצמך, יצאת אל ה"חיים האמיתיים", ואין יותר מי שיחליט בשבילך, לטוב או לרע. ברור מאליו שתרגישי קצת געגוע, אבל תאמיני לי שהחיים מחוץ למסגרת הצבאית עדיפים (לפחות בעיניי, כמובן שאפשר להתווכח על זה). נראה לי שיש לך כרגע כמה מטרות שאת רוצה להשיג: השלמת הבגרות, יצירת מסגרת חברתית לעצמך, טיפול בעצמך מהבחינה הנפשית, מציאת עבודה. כל אלה הן מטרות כבדות, כל אחת בפני עצמה, ואם תנסי להשיג את כולן בבת אחת יכול מאוד להיות שתלכי קצת לאיבוד בדרך, כי זה כבד מדי ומסורבל מדי. אני חושבת שהטריק הוא להתמקד כל פעם במטרה אחת ואז להמשיך לבאה אחריה. את הצעד הראשון כרגע מבחינת הטיפול בעצמך כבר עשית - אמרת שקבעת תור לרופא. יופי, תמשיכי הלאה במטרה הזו: תבקשי ממנו המלצות על פסיכולוגים בקופת החולים שלך או שתפני לתחנה לבריאות הנפש באזור מגורייך ותתחילי בפגישות טיפוליות, וכך את יודעת שאת עושה צעדים בדרך להגשמת המטרה הראשונה. הלאה, אל מציאת עבודה. מציאת עבודה היא תנאי להשגת המטרות האחרות שלך בחיים כרגע, כי בלי משכורת ובלי כסף לא תוכלי להירשם לקורסים של בגרות אקסטרנית, שזו ההמלצה הבאה שלי אליך. אם מפריעה לך העובדה שאין לך תעודת בגרות (ואני מסכימה איתך שזה נתון שעלול להקשות על חייך בהמשך) - אל תדחי את זה יותר מדי וטפלי בזה כל עוד את עדיין צעירה, חבל להתחיל להשלים בגרויות בגילאי ה- 30 (זה אפשרי, אבל זה קשה בהרבה). אחרי שתמצאי לך עבודה (וזו לא חייבת להיות עבודה מדהימה שאת מאוהבת בה, קחי בחשבון שזו עבודה זמנית שכל תכליתה כרגע זה לספק לך כסף להשגת מטרותייך, ולא יותר. את לא מחפשת קריירה לחיים כרגע), תוכלי להירשם לבגרות אקסטרנית ולהשלים את הציונים שחסרים לך. דרך זה, תוכלי גם להשיג מטרה נוספת והיא - חיי חברה. קורסים שונים הם הזדמנות מעולה לפגוש אנשים חדשים, ובקורס כזה בוודאי שרוב המשתתפים יהיו בני גילך, הרבה מאוד יוצאי צבא נרשמים לקורסים לשיפור ציוני הבגרות. תכירי אנשים בגילך, אולי תרכשי חברות חדשות, מי יודע - אולי שם תמצאי אהבה ?... אל תתייאשי מכל הדברים שאת רוצה להספיק ולהשיג, יש לך המון זמן ואת לא בתחרות עם אף אחד. תתמקדי בכל פעם במטרה הקרובה אליה את רוצה להגיע, ואחרי שתגיעי אליה תעברי הלאה. יום נעים עם חיוך אבישג