לאבישג ושירה 59 המקסימות!

שלום לכן, אין לי מילים לתאר את הטוב שאתן יוצקות לתוך נפשי. אתן מתארות מצב המתאר את מצבי במדוייק. אני מבינה דרככן כי כזה הוא דיכאון - אך "זה הרע במיעוטו" כוון שדכאון ביחס למחלות אחרות עובר והחיים אחריו ממשיכים. הייתי בסופ"ש אצל משפחה שבין היתר חגגו יומולדת, לעתים הרגשתי מתמזגת בתוך האוירה ולעיתים פשוט רציתי לבחור משם הרגשתי בתוך חלום, אנשים דיברו אליי ואני בהיתי בהם... מידי פעם חיכתי ואפילו צחקתי אך כמובן זה לא יצא מבפנים... כל הזמן דימיינתי איך אני משתגעת ואיך המחלה שלי לובשת צורה של דיכאון. הבטתי בילדי וראיתי כיצד הוא מתפעל מהחגיגה ומהאנשים שסובבים אותו, הבלונים הצבעוניים והממתקים וכך חשתי איך העניים שלי נעשות לחלוחיות על שנגזר עליו אמא הלוקה בנפשה שאין בכוחה לטפל בו ולשמוח איתו. אבל אתן בנות יקרות, עושות עבודת קודש אתן זורעות בי זרעי תקווה שכולי תקווה כי יבוא יום והן ילבלבו, יצמחו ויהפכו לעץ חיים שמח ופורח כפי שהיו חיי קודם. אתן עושות הרבה מעבר למה שעולה על הכתב וקר אדם הנתון בדכאון מבין את עזרתכם. ושוב המון תודה מעומק הלב ומקוה כי תמשיכו לחזק את רוחי ואת רוחם של רבים אחרים. ת'

שיהיה לך רק טוב. אני מחזקת את ידייך ומקווה שתמשיכי לנסות ולטפל בדיכאון. אפש לחזור להרגיש שוב בן אדם שלם. אל תוותרי על תקווה.

ת' יקרה ריגשת אותי מאוד מאוד. מצטרפת לדבריה של שירה לפניי - אל תאבדי תקווה, את בהחלט בדרך הנכונה. זכרי שאת לא לבד, ויש פה אנשים שתמיד ישמחו להשיב ולהגיב ולנסות להרים את רוחך כשהיא למטה. כל טוב יקירתי אבישג