דיכאון בהריון

ד"ר הידש שלום, לפני שאפרט את הבעיה העכשווית שבגללה אני פונה אליך, אני רוצה לציין שאני פונה לפורום זה עם הבעיה הזו מכיוון שיש לי "עבר פסיכיאטרי": פריזמה 20 מ"ג+פרפאנן 4 מ"ג, כמו כן שיחות עם פסיכיאטרים/פסיכולוגים ואבחון במסגרת מיון בבי"ח כבעלת הפרעת אישיות גבולית. כעת אני בסוף שליש 2 להריון, לא לוקחת כדורים מאז שבוע 10 עקב פחד לנזק אפשרי לעובר (למרות מחקרים קיימים המעידים שהכדורים בטוחים בהריון). הבעיה שלי היא שאני מרגישה לאחרונה דיכאון, למרות שבהתנהגותי לא ניכר הדבר, כיוון שאני מתפקדת טוב מאד, אפילו טוב יותר מתקופות בעבר שלמעשה גם בהן תיפקדתי, אבל הרבה פחות מעכשיו, לכן אינני יודעת אם הדיכאון העכשווי שלי הוא דיכאון לפי ההגדרה הרפואית (של חוסר תפקוד וכו'), אבל אני מרגישה מאד מאד רע וברורה לי מאד הסיבה: אני מאוכזבת ממין העובר! אמנם ידעתי את המין כבר משבוע 15, וגם אז כמובן התאכזבתי, אבל חשבתי אז שאולי אני אשלים עם זה בעתיד, אבל הנה כבר עבר הרבה זמן מאז ולא רק שלא השלמתי, אלא אני מרגישה אפילו עוד יותר רע, כיוון שמועד הלידה מתקרב ובא ואז מין העובר- נקבה יהפוך דבר מוחשי עוד יותר. עכשיו, כשאני כותבת לך את הדברים האלה, ומדמיינת את התינוקת שתיוולד, שאני כל כך מאוכזבת ממנה עכשיו ומרגישה כל כך רע בגללה, אני ממש בוכה, בדמעות, על "מר גורלה", שאמא שלה "לא אוהבת" אותה- רק בגלל שהיא בת! זה נראה לי מצד אחד אבסורד, אבל מצד שני אני לא מסוגלת להתנתק מהמחשבה המטרידה שיש לי בת. כדי שתוכל לעזור לי בעיצה כיצד אוכל לעזור לעצמי, אני רוצה לספק לך מעט מידע לגבי הסיבות לכך שאני מאד רוצה בן: כל החיים שלי אמא שלי תמיד אמרה לי שהיא רצתה שאהיה בן, כי לטענתה חייו של גבר קלים יותר מחיי אישה (אישה פגיעה רגשית יותר מגבר, צריכה ללדת וכנראה עוד כל מיני תפיסות שוביניסטיות), והאמת היא שאמא שלי היא לא יחידה בתחום, כי גם בסביבה שאני חיה בה היום (חברות, מכרים וכו') גם כן משדרים "אכזבה" מכך שיש לי בת, ולא רק זה אלא שזו בת שניה!(שכחתי לציין זאת קודם, וזה דווקא חשוב כי אם הייתה לי תקווה שאולי בפעם השנייה זה יהיה בן אז אולי בגלל הצפיה הגדולה, לכן עכשיו האכזבה הגדולה- אבל אני רוצה לציין שהילדה שיש לי בבית היא מ ד ה י מ ה!!! ולעולם לא הייתי מוותרת עליה!! אפילו תמורת שום בן!!!). בכל אופן, אני מרגישה כרגע מאד רע מעצם העובדה שהולכת להיות בת נוספת, ואפילו שיש בכל זאת גם אנשים שאומרים לי שזה דווקא יופי שיהיו שתי בנות זה ממש לא עוזר, ואני דווקא נוטה להיות מושפעת מאלה שחושבים כמו אמא שלי (שלהן למזלן יש בן והן מרגישות גאווה גדולה על כך). בנוסף, כל העניין גורם לי להרגיש סלידה וזלזול כלפי בעלי, שהזרע שלו "לא טוב" בגלל שהוא מוליד רק בנות, והיחסים שלי איתו גם ככה מעורערים בגלל סיבות אחרות. אני מאד אודה לך אם תוכל להאיר אור על הדברים מנקודת מבט של פסיכיאטר, ואני רוצה לשאול אותך 2 שאלות נוספות: 1. אם אחליט לעשות הפלה- האם אוכל לקבל לשם כך אישור של פסיכאטר עבור הוועדה להפסקת הריון, כשהסיבה תהיה דיכאון עם השלכות אפשריות על המצב הנפשי בעתיד? 2. האם טיפות של פסיפלורה להרגעה (עדיף משהו מאשר כלום) בטוחות בהריון? תודה

אני גם מנסה לעזור לעצמי בכך שאני אומרת לעצמי שיש הרבה נשים/זוגות שלא מצליחים להיכנס להריון, ושהם בטח היו שמחים "לקבל" בת, ושאני צריכה להגיד תודה שאני בכלל יכולה להיות בהריון ולשמור עליו, ושאם לא הייתי מסוגלת לכך, אז מצבי היה הרבה יותר גרוע, ולכן אני צריכה לשמוח בזה ולא להיטפל לדברים כביכול שוליים- אבל הבעיה שאני לא מסוגלת!!! זה מטריד אותי עד כדי דיכאון!!!

היי מתוקה, ממבט קרוב אני יכולה להגיד לך שאני הייתי במצב דומה, רציתי להגיד לך שדבר ראשון בנות זה דבר שנשאר טיפה יותר קרוב ונמצב בחיים בטווח הארוך בדרך כלל ברוב המקרם בנות נשארות תמיד תמיד בקשר קרוב אם אימם. כמו שאת היום יותר בקשר קרוב אם אמך מאשר בעלך אם אימו. תחשבי על העתיד הרחוק, כיום יש לי 3 בנות מקסימות מדהימות.אחת בת 5 השנייה בת 3 והשלישית בת חודשיים. זה דבר מקסים. שאלה למחשבה!!!!את חושבת שמין הילד משנה את אהבתו? הרי הוא תוצר שלך הרכב שלך זה משהו שלך מימך מתוכך....להתראות ותיהיה מאושרת ילדים זה מתנה!

אא שלום היה לי קשה לקרוא את דברייך, ואולי דווקא בגלל זה אני מרגישה צורך להגיב. הדברים שכתבת הם תערובת בין היגיון לבין רגש חסר-הגיון. כלומר: בהיגיון את יודעת שיש לך מזל גדול שהצלחת להיכנס להריון בקלות, להבדיל מרבבות נשים אחרות שעוברות מסלול ייסורים עד שמצליחות. בהיגיון את יודעת שהבריאות של העובר חשובה פי כמה מאשר מין היילוד. בהיגיון את יודעת שיש צרות גדולות יותר מאשר להיות אמא לבת (הלא יש לך ילדה שבעצמך אמרת שלא היית מוותרת עליה תמורת שום הון שבעולם!) - כל זה בהיגיון. אבל הרגש....הרגש אומר דברים אחרים לגמרי. ומה אנחנו עושים כאשר יש מלחמה פנימית כזאת בין הרגש לבין ההיגיון? אכן בעיה. מטריד אותי מאוד שאת שוקלת לבצע הפלה רק משום שמין הילוד לא לפי הציפיות שלך. אולי לא תסכימי עם דבריי, אבל כפי שאני רואה זאת - אמנם אנו הנשים קיבלנו את הזכות להביא את החיים האלה לעולם, אבל מן הרגע שבו נוצרו החיים האלה ברחם שלנו - לעובר הזה בתוכך יש חיים משלו, והתינוקת הזו שלך לא מגיעה אל העולם הזה כדי לעמוד בציפיות שלך, או של בעלך או של אף אחד אחר בסביבה; אדם מגיע אל העולם כדי לעמוד אך ורק בציפיות של עצמו, ואסור שיחיה את חייו כדי לרצות אחרים. את בוודאי יודעת שאמהות זו משרה לכל החיים, וגם אם יהיה לך בן ביום מן הימים, ברור לך שהוא צפוי לעשות דברים שלעתים לא יהיו לרוחך, ואולי אף יגרמו לך לעוגמת נפש ולצער. מה תעשי אז ? הלא אז כבר לא יהיה לך ה"פתרון הקל" של הפלה...? איך תעלימי אז את הבעיה ?... אני חושבת שהדבר הכי יפה באהבה של הורה לילד, היא העובדה שזו אהבה ללא תנאי, וזה אומר: לאהוב את הילד הזה שאת יצרת והבאת לעולם, גם אם הוא או היא לא עומדים בציפיות שלך לעתים. ובמקרה הזה - את מפילה על העובר שלך "תיק" כבד מאוד: היא כבר גרמה לך לאכזבה, עוד בטרם נולדה, ורק משום שהיא נקבה !? את מנסה להסביר את גישתך בכך שאמך חינכה אותך תמיד על דרכי חשיבה שאת בעצמך מגדירה כ"שוביניסטיות". ובכן, אם גם את ממשיכה להנציח את אותן דרכי חשיבה - האין זה הופך גם אותך לשוביניסטית באותה המידה ?? אני רוצה להזכיר לך שדרכי חשיבה נ י ת ן לשנות. זה אמנם לא תהליך קל אבל הוא בהחלט אפשרי. אם לא היו משנים דרכי חשיבה, יתכן שהכושים עדיין היו עבדים ונשים לעולם לא היו יכולות להצביע, למשל. מצער לשמוע שהנושא מעיב גם על יחסייך עם בעלך. חשוב לי לתקן דבר אחד בדברייך, בנוגע לכך שאת סולדת ממנו כי הזרע שלו "לא טוב" כי הוא מצליח לייצר רק בנות... בעיניי, המשפט הזה הוא גרוע בדיוק כמו משפטים שגברים מסוימים אומרים לנשים שלהן, בגלל שהן "מצליחות ללדת רק בנות"... אא, אין שום דבר לא בסדר בבעלך או בך. הצלחתם להיכנס להריון בטבעיות ובקלות ללא צורך באמצעים חיצוניים. העובדה שהחיבור בין שניכם מניב זו הפעם השניה נקבה ולא זכר - לא מעידה על שום בעיה, לא בו ולא בך. זה מה שיפה בטבע: הוא פשוט קורה. אני מאוד מקווה שתפני לקבל עזרה פסיכולוגית בקרוב, כי אני חוששת מההשלכות של דברייך על חייה של ילדתך בעתיד. אני בטוחה שהדבר האחרון שאת רוצה, הוא שהיא תגדל בתחושה שהיא לא רצויה ולא אהובה. בבקשה גשי לקבל עזרה. המון הצלחה אבישג

שלום, ראשית לתשובות הפשוטות, הפלה בסוף השליש השני להריון אינה מעשית, למעשה זו לידה וכנראה שהילדה תהיה בחיים, לכן אין על מה לדבר. לגבי פסיפלורה, איני יודע הנושא לא נבדק. אפשר ליטול להרגעה פרומטזין שהוא לא מקבוצת הבנזו. לגבי הקונפליקט וההתלבטויות. אני חושב שחשוב מאוד שתגיעי לשיחות, אפילו למספר מוגבל של שיחות עד הלידה. חבל על הרגשתך הרעה, הקשר עם בעלך והקשר עם הילדה. כדאי להתחיל את הלידה ברגל ימין, מדובר על קונפליקטים אינטרא פסיכיים (תוך נפשיים) ואולי כעת הדברים יותר מחודדים וכדאי לנסות לטפל בהם בשיחות עכשיו. התועלת מהשיחות עשויה להיות גדולה מאוד מפני שיש הרבה דברים על המאזניים. (את, הילדה, בעלך, הנישואין וכך הלאה). כיוון שישנם דברים שאי אפשר לשנות אותם, אפשר להתייחס גם בהומור - מה יותר גרוע משלוש בנות - ? - ? שלוש כלות.... שיהיה רק טוב והרבה אושר הידש