אבישג היקרה!

היי, אני פוגשת את שמך המון בפורום וכמובן במובן החיובי שבכך. ראוי לציין כי את אדם טוב לב ובעלת רצונות וכישורים מדהימים לעזור. כוון שכיום אני שקועה בדכאון קשה הייתי מבקשת גם ממך לענות לי על השאלות שהפנתי לשירה59 . בדף 791 תחת הכותרת ל"ת' השאלה ששאלת אותי לפני כמה ימים" מתאריך 12.11.03 . תודה רבה על תשובותייך ועל עזרתך ת'

שלום ובוקר טוב ראשית, המון תודה על המילים החמות. נעים וכיף לשמוע. ולענייני הדיכאון.... הכי חשוב לדעתי, שתדעי שאת לא לבד עם התחושות האלה שאת מתארת. קראתי את מה שכתבת גם לשירה, לגבי תחושות שונות שמציפות אותך: בלבול, זיכרון מעורפל לעתים, דימוי עצמי נמוך ועוד... ת' יקרה: כל אלה הם ממרכיבי הדיכאון, ונראה לי בטוח להגיד שכמעט כל מי שחווה דיכאון - מכיר מקרוב את התחושות האלה שאת מתארת. את לא יוצאת דופן וכולנו, כל מי שיודע מה זה דיכאון - מבינים אותך. העובדה שלקחת סרוקסט למשך כמה חודשים וזה לא עזר לשיפור הדיכאון - אינה מעידה על כך שתרופות באופן כללי לא יעזרו לך, זה רק אומר שעליך לנסות לחפש תרופה אחרת שכן תתאים. מניסיוני האישי - התרופות הוציאו אותי מתוך בור שחור מאוד ואפשרו לי לחזור לעצמי, במהירות רבה יחסית (תוך כמה ימים בלבד). טופלתי בציפרמיל למשך כחודשיים ואחר כך באפקסור למשך מספר חודשים נוספים. אני מאוד ממליצה לך לשלב טיפול פסיכולוגי במקביל לטיפול התרופתי, מדובר בעבודה על גוף ונפש בד בבד וזה נראה לי הכי נכון, כי אי אפשר להפריד בין השניים, לפחות לדעתי. חשוב מאוד לדעתי לא להרחיק את עצמך מכל האנשים שאת אוהבת ושאוהבים אותך, למרות שהדיכאון לפעמים גורם לך לרצות להתרחק מכולם. אם יש לך חברה טובה איתה את יכולה לחלק את מה שאת מרגישה - זה הזמן לעשות זאת. תנסי להמשיך לעשות פעילויות יומיומיות מהנות גם אם לא תמיד בא לך, כמו למשל לצאת עם חברות, ללכת לסרט או להצגה או כל דבר אחר שימשוך אותך החוצה מתוך החול הטובעני הזה של הדיכאון. את יודעת, אומרים ש"עם האוכל בא התיאבון" וגיליתי שזה אכן נכון: גם אם בהתחלה את תעשי דברים למרות שלא ממש בא לך, לאט לאט את תחזרי ליהנות מהם ותעשי אותם עם יותר התלהבות ורצון. אל תתייאשי, הדיכאון זו תופעה שחולפת ועוברת וכל החיים עוד לפנייך הם מלאים בדברים טובים ובאושר רק צריך להחזיק מעמד ולפנות לקבל עזרה בהצלחה רבה אבישג

אבישג, אין לי מילים פשוטות לומר לך תודה אך כבחורה שחוותה דכאון סביר להניח שאת מבינה כי מילותיך הן "מכרה של זהב" עבורי. מהן אני שואבת כח להמשיך לקוות ולרצות... לרצות לחיות. מי כמוך יודע שאת "החוויה" הזאת קשה לתאר במילים ולא פעם עמדתי מול המטפלים שלי וטענתי שלמרות שהם מטפלים בעשרות חולים ביום ומאות בחודש הם לא מסוגלים להבין כמה הכאב הוא קשה מנשוא ושרק אדם שחווה דכאון קשה כשלי יכול להבין אותי. ואכן מילותיך משקפות את ההרגשה ומתארות אותה כפי שאני חשה. אך את יודעת שתמיד מקנן בתוכי ספק "שלי זה לא יעבור לעולם" ואני בכלל חולה במחלה נפשית אחרת שאין מקיצים מימנה. אני מקבלת טיפולים פסיכולוגיים (פסיכוטראפיה) וזה די עוזר - להחשיך את היום הבא. היום בשיחה עם חברה טובה אשר שיתפתי אותה "במר גורלי" היא הציעה לי לחזור לטיפול פסיכאטרי אצל מטפל/ת חדש כדי לנסות ולקבל פן נוסף וח"וד נוספת לגבי המחלה והמשך הטיפול בה, נראה לי שאקבל את ההצעה. המון תודה על החום והסבלנות המדהימה שלך... ת'

את באמת מיוחדת אני קוראת את התגובות שלך, את הסבלנות הרבה, את העזרה , התמיכה והידע ואני נפעמת כל פעם מחדש . את יכולה לנהל פורום משלך :) תבורכי ים

:-))) עכשיו אני באמת מסמיקה.... תודה רבה רבה.