לד'ר הידש

אם נגיד יש מישהו שהוא זבל של בן אדם ואין לו שום תכונה חיובית הכל זבל אולי יש לו תכונה אחת או שתיים שהם בסדר אבל לא מי יודע מה אז האם אפשר לאהוב אותו כמו בן אדם שהוא לא זבל או לאהוב את הזבל כמו הנורמלי אני מתכוון לקחת את התכונה או שתיים שלו ולהעצים אותם לטובה עד כדי כך שישתלטו על כל התכונות החיוביות של המישהו הזה למרות שבשטח התכונות האלה לא עצומות האם אפשר להגיד שהם כן עצומות בשבילי או להתייחס לתכונות הבסדר של המישהו הזה כעצומות וע"י כך לאהוב את המישהו הזה כי המישהו הזה הוא זבל ויש לו רק תכונה אחת או שתיים בסדר ולא ממש טובות הרי איך אפשר לאהוב בן אדם כזה אם לא בצורה הזאת האם זאת צורה הגיונית לאהוב את המישהו הזה? האם אפשר להגיד עליו שהוא מצויין לעומת אחרים למרות שהמישהו הזה גרוע לעומת אנשים נורמלים? וכשאני אומר מישהו אני מתכוון לעצמי אף אחד לא אוהב אותי בגלל שאני זבל וככה מתייחסים אליי אני יודע שיש לי פוטנציאל אדיר, אבל כרגע אני זבל וככה מתייחסים אליי וכשאנשים רואים פוטנציאל אצלי הם לא מבינים עד כמה אני חולה בנפש וכמה שהשינוי הוא תהליך מאוד איטי ודורשים ממני להשתנות מהר ואף אחד לא מבין אותי ובסוף תמיד מתייחסים אליי כאל זבל אנשים לא קולטים שבן אדם יכול להיות חזק ומוכשר בכל תחומי החיים ולא לממש את זה הרבה בחיים ולהדרדר לתהום ולא להצליח לצאת מהתהום היום אני זבל ואני שואל האם אנשים יכולים להתייחס לדבר אחד או שניים שהם קצת נקיים אצלי בצורה כזאת שכל הזבל שלי נקי למרות שזה לא ככה או האם אפשר לאהוב קבוצת ספורט שכל הזמן מפסידה ולהגיד שהם הכי טובים בגלל נצחון אחד או שניים בודדים ולא דווקא נצחונות על הקבוצות הכי טובות בליגה וזאת תהיה אהבה שמבוססת על אמת שבאמת הקבוצה שמפסידה כל הזמן היא הכי טובה? רק אתמול דיברתי עם הפסיכולוג שלי ושכחתי לשאול אותו את השאלה הזאת ועד שאני לא אקבל תשובה לשאלה הזאת אני אמשיך להרגיש בודד ולשכב במיטה ולא אצא ממנה עד שאקבל תשובה אז תענו לי בבקשה זה דחוף תודה רבה י.

שלום, איני מכיר ואיני מתייחס למונחים כמו זבל. בכל אופן, במצב של דיכאון הדימוי העצמי יורד והאדם אינו רואה את תכונותיו הטובות. לעתים כדאי להאמין לסביבה ולא לעצמך כאשר אתה רואה את העולם ואת עצמך דרך משקפייים מאוד כהות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום האם אתה יכול להסביר למה כוונתך זבל?

י' שלום. הדבר הבולט ביותר שעולה מתוך המכתב שלך הוא הבוז הגדול שאתה חש כלפי עצמך. אין לי מושג למה, אבל אני מרשה לעצמי לשער שאתה נמצא במצב של דיכאון, ובמצב כזה הדימוי העצמי שלך מתחבא איפשהו מתחת לאדמה, וכל מה שאתה מסוגל לחשוב על עצמך הוא אוסף גדול של דברים איומים ונוראים. אני אנסה להשיב לשאלתך אבל אם תרשה לי - אני לא אשתמש במונח "זבל" כי קשה לי להתייחס כך לאנשים. באופן אישי, אני לא מאמינה בחלוקה הזו ל"אנשים רעים" ו"אנשים טובים". אני מאמינה שבכל אחד מאיתנו יש תכונות כאלה ואחרות, בחלק מהתכונות אנחנו מתגאים ואת חלקן היינו רוצים למחוק כי אנו מתביישים בהן. הדבר הכי חשוב בעיניי, והייתי רוצה להעביר אותו אליך - זה שאדם ל-א הופך להיות "רע" בגלל מעשה אחד או שניים שעשה. גם אם עשית מעשה רע, מעשה שפגע במישהו אחר - זה לא הופך אותך לאדם רע, זה הופך אותך לאנושי ולא יותר מזה. בדיוק כמו שאם יש אדם שכל חייו עושה מעשים רעים לאחרים, פוגע באנשים שסביבו שוב ושוב אבל פעם אחת ויחידה הוא עושה מעשה אחד טוב - הלא אנחנו לא נתייחס אליו פתאום כאל "אדם טוב לב" רק בגלל המעשה הטוב האחד והיחיד שמחק את כל הרע... לכן, גם אם עשית פה ושם מעשים שאתה חושב שהם רעים - תנסה לא לתת להם לקבוע מי אתה מבפנים, תנסה לא להתייחס לעצמך בגלל המעשים האלה כאל "זבל". אם יש דרך מסוימת לנסות ולכפר על המעשים האלה שעשית - הייתי מציעה לך לנסות ולעשות זאת, זה בוודאי יקל על המצפון שלך ואולי גם יעזור לאותם אנשים בהם פגעת. אם לא מדובר על מעשים ספציפים אלא על תחושה כללית שלך כלפי עצמך - נראה לי שכדאי לך מאוד לפנות לטיפול פסיכולוגי אינטנסיבי על מנת לבדוק ממה נובעת התחושה החזקה הזו שלך, כי ברור שכך אי אפשר להמשיך. שיהיה לך בהצלחה שתלמד לסלוח לעצמך, אתה רק בן אדם ומותר לכולנו לטעות. אבישג