לת' ששאלה אותי שאלה לפני כמה עמודים

להלן הקישור אם זה מעניין מישהו http://www.doctors.co.il/forums/read.php?f=385&i=200664&t=200280 שילבתי טיפול תרופתי בציפראמיל ומאוחר יותר בפריזמה (פרוזאק) וטיפול פסיכולוגי שהתחיל בטיפול קוגניטיבי שעוזר להיפטר מהתחושות המגעילות לגבי עצמך, ואחר כך המשך בטיפול דינאמי שעוזר להגיע לשורש הבעיות וללמוד איך להתמודד עם מצבים כאלו בעתיד. כרגע מצבי מצוין, למרות שיש עוד נושאים בלתי פתורים. אני עובדת ולומדת באוניברסיטה, וניהנית משניהם מאוד. יש לי חיי חברה וחזרתי לאהוב לבלות ולצאת עם חברים, או סתם לנהל שיחות נפש, מה שפעם לא יכולתי לעשות. סבלתי מדיכאון להערכתי כ-4 שנים לפני שפניתי לטיפול. לא רציתי לצאת מהבית, או לבלות עם חברים , כל מצב חברתי גרם לי פחד עד כמעט חרדה. הייתי מוזנחת לעליתי 20 ק"ג במשקל. נכשתי כמעט בכל הקורסים באוניברסיטה ולא הייתה לי מוטיבציה לשום דבר. הייתי חייבת לעבוד לפנסתי אבל עצם המחשבה ואינטראקציה עם אנשים גרמה לי כזה פחד שבכלל לא הייתי מוכנה לנסות. קשה לומר מתי "נירפאתי", אבל התחלתי להרגיש טוב יותר בצורה משמעותית כחודשיים אחרי תחילת הטיפול. יה לי מזל גדול שהכדורים השפיעו עלי באופן כל כך מהיר. אני מקפידה לעשות ספורט שגם עוזר לשפר את המצב רוח וגם טוב לבריאות. בהתחלה שיתפת כמה חברות מאוד קרובות בכך שאני בטיפול כדי שלא יתנו לי להתדרדר חזרה, וימשכו אותי לבצע פעילויות גם אם אני אומרת שלא ממש בא לי. אני משערת שעם ילד המצב סבוך יותר והתחושות הן לא רק שלך לגביי חייך אלא גם לאימפקט שיש מצבך על כישורי ההורות שלך. אני ממליצה בחום לנסות טיפול קוגניטיבי. לא כתבת במה נתקלת בטיפול התרופתי כך שקשה לי לייעץ לך ולעזור בעניין זה, אבל אולי שווה להחליף פסיכיאטר כדי לקבל נקודת מבט חדשה על מצבך.

שירה שלום, זאת שוב ת' והייתי מבקשת אם תוכלי להיות יותר ספצפית לגבי הנקודות הבאות (זה פשוט מאוד עוזר ונוטע בי עוד שבבי תקווה): גם אני מקבלת טיפולים פסיכוטראפיים והייתי מעוניינת לדעת מהם טיפולים קוגנטיבי ודינמי ? בתקופה בה לקיתי במחלה הייתי גם סטונטית אך למרות זאת סיימתי בהצלחה רבה את הלימודים נעזרתי בסרוקסט במשך 3 חודשים (בתקופת הלימודים) אך ללא הועיל וא"כ ניסיתי את האפקסור ולצערי הרב פרט לבחילות, סחרחורות והקאות לא חל שיפור. האם גם את הרגשת לפעמים רצון עז לשמור על השפיות? או חשת כי את משתגעת? האם גם את הרגשת נטע זר בין אנשים בילבול נוראי בדיבור (שוכחת מה רצית לומר בתחילת המשפט) כך שלעיתים אנשים לא הבינו אותך וכאילו שומעת את עצמך ומבינה שאינך קשורה כלל לשיחה מה שגורם לאיבוד הביטחון העצמי? בתקופת הדכאון הקשה חשת לעיתים ניתוק מן המציאות (דה ראליזציה)? פחד מאיבוד שליטה? מחשבות על כך כי אולי את חולה במחלה נפשית אחרת שאין מקיצים ממנה ותמיד הספטומים שלך מתאימים לאותה מחלה (סכיזופרניה, מניה דיפרסיה, אישיות גבולית ועוד...)? ומה לגבי מחשבות אובדניות ....? אודה לך על תשובותייך את מאוד עוזרת לי ומחזקת את רוחי ת'