חצי שנה ללא כדורים.

ערב טוב, רציתי לעדכן את החברים ואת הדר' המקסים שלנו,איך אני מרגישה לאחר הפסקת הטיפול התרופתי.אז ככה,לפני חצי שנה הפסקתי את הטיפול שארך 11 חודשים בעקבות טראומת לידה שגרמה לפגיעה פיזית ונפשית גם יחד.סבלתי מחרדות שהתבטאו בחוסר יציבות ברגליים,מן הרגשה כזו שאני עוד מעט מתעלפת .נטלתי סרוקסאט(כדור ליום)ובשעת הצורך נעזרתי בקלונקס.נכון לעכשיו אני לוקחת קלונקס בערך אחת לחודש ורק כשמשהו מעיק עליי ואינני מצליחה להירדם. ביום יום חיי לא קלים.מהרגע שאני מתעוררת החרדה נימצאת ומלווה אותי לאורך כל היום.אם כי במינון הרבה יותר נמוך ממה שהרגשתי בהתחלה אבל זה עדיין קיים.לרגע לא חשבתי לחזור וליטול כדורים,אני בטוחה שעם הזמן זה יעבור וכל פעם שזה מגיע אני אומרת לעצמי שזה מה יש וזה יעבור-ככה אני ממשיכה שעה שעה יום יום.אני עובדת קשה חוזרת הבייתה אל שלושת ילדיי המקסימים ומנסה להמשיך הלאה למרות הקושי.אני בטוחה שישנם אנשים שקוראים מה שאני כותבת ואולי נימצאים במקום כזה שאין להם שום תקווה ומה שכתבתי לא ממש עוזר להם,אבל אני חוזרת ואומרת,הכל עניין של זמן והכל עובר-לכן היו חזקים,קחו נשימה עמוקה והאמינו ביכולת שלכם. כמובן שאין להשוות את מצבי כיום למצב שהייתי בו לאחר לידה,אבל אני גם אומרת שלא הכל עבר והטראומה שחוויתי עדיין נישארה איתי .יכול להיות שזה דבר שלא אמור לעבור לגמרי,אבל הזמן עוזר לפצעים להגליד. היו חזקים. ולך דר' אני מאחלת את כל הטוב שקיים בעולם הזה. נשיקות וחיבוק שגב

שגב יקרה ואמיצה כל הכבוד ושוב כל הכבוד !! אני שמחה בשבילך ומאחלת לעצמי את הכוח הנפשי שלך. שימשיך להיות לך המון טוב ואושר הרבה הנאה מהחיים ומילדייך אבישג

תודה רבה רבה, אני מאחלת לך כל טוב והרבה כוח הרבה בריאות שגב

לשגב היקרה, תודה ששיתפת אותנו בריגשותיך.את אישה בעלת עוצמה וביטוי מלא. אני מעריכה את הכנות שלך והעידוד שלך. השארת אותי נירגשת ניפעמת ומלאת השראה. שמחה בשבילך תמשיכי להיתגבר.. זאת תהיה הגדולה שלך. . באהבה מיכל.

לשגב היקרה, טוב לשמוע ממך, את בין הראשונים שנפגשתי בהם באתר ותמיד נעים לשמוע ממך. כנראה שיש לך גם קצת זמן פנוי לבקר בפורום בנוסף לכל העיסוקים הרבים שלך. חמתי היקרה אומרת "תמיד תבקש משהו מאדם עסוק, אז יש סיכוי שתקבל את מה שביקשת". אכן גם לחמות יש לפעמים דברים חכמים.... הרבה אושר וכיף, ותמשיכי לשמור על קשר הידש

היי שגב, שמחה לשמוע שכוחותיך חזרו אליך . התקופה הקשה שעברת נמצאת מאחוריך. לא יודעת אם את זוכרת, גם אני הפסקתי עם הסרוקסאט לפני כחמישה חדשים. עדיין לא קל, עוד לא נפטרתי לגמרי מהחרדות, אין התקפי חרדה קשים כמו פעם, אבל יש מחשבות ויש פעמים שאני מתלבטת אם לקחת חצי כדור לוריבאן או לא. נוטלת בערך כדור אחד לחודש, וזו התקדמות עצומה.... יש לי חברה שילדה לפני חודש, היא בקושי עומדת על הרגליים, מרגישה סחרחורת וחוסר יציבות, בגלל החולשה והעייפות הלא רגילים הללו היא הפסיקה להניק. כיום היא בעיצומן של בדיקות, עדיין לא עלו על בעיה פיזיולוגית, יתכן ויש כאן שילוב של נפש וגוף. אני מבינה שאת עברת את זה.... אם לא יקשה עליך, אשמח אם תוכלי לפרט יותר בנושא טראומת הלידה שלך, אולי באיזו דרך הדברים יוכלו לגעת בה ולעזור במידת האפשר. ימים יפים ובריאים!

התרגשתי לשמוע את תגובתך. אני אכן משתדלת להמשיך הלאה מאחר ואני לא רואה ברירה אחרת,לפעמים אם משלימים עם משהו הוא נעשה עם הזמן חלש יותר ואולי אף נעלם. לכן זוהי דרכי,ושלא תהיי אי הבנה-לא קל לי. תודה על הכל אמשיך לעדכן שגב

שגב שלום ! אני יחסית חדשה בפורום ( הצטרפתי ל"מועדון החרדים" ). קראתי את מכתבך ומאד התרגשתי. לפני מס' חודשים עברתי התקף חרדה, ומאז אני עושה מאמצים עילאיים לחזור לעצמי, גם בעזרת טיפול פסיכולוגי. ( עם התרופות אני לא ממש מסתדרת כרגע ושוקלת להפסיק). רציתי לשאול אותך, אם תועילי לשתף, איך משתלבת האימהות עם הקשיים הנפשיים איתם את מתמודדת? אני נשואה כשנה. לפני ההתקף דיברנו, אני ובעלי, על הבאת ילד לעולם. כיום, אני חוששת מאד מיכולתי להתמודד עם הקושי ועם האחריות הכבדה הכרוכה בגידול ילד. אני חוששת ממשבר נוסף ומההשלכות האפשריות שלו על הילד. אני רוצה מאד ילדים, וחבל לי לוותר על החלום. מהמקום בו את נמצאת היום, מה דעתך בעניין? אשמח מאד לשמוע ממך. תמר