שאלת חשובה למשתתפי הפורום

רציתי לדעת מנסיונכם אם במצב דכאוני אתם מודעים לצער שזה גורם למשפחה ואם אתם מסוגלים להתחשב בזה או יותר נכון אם זה משפיע על יכם אני שואלת כי ביתי בדיכאון ואני לא יודעת אם זה בכלל חשוב לה אני מפחדת שהיא תפגע בעצמה ורוצ ה לומר לה שכל המשפחה תפגע מזה תודה לעונים

שלום לאמא, מקווה שתרגישי אמא קרובה, ולא אמא רחוקה. ולעניין - לדעתי - חס וחלילה. לא לומר לה משפט כזה. לא לומר לה שהיא גואמת צער. בין כה וכה היא מרגישה אשמה. אל תגדילי לה את התחושה הקשה הזו, שלא תרגיש אחראית לצער שלך, אוי ואבוי! של תרגיש אחראית לסבל שלכם. זה רק יגרום לה להתרחק יותר ולהיכנס לדיכאון עמוק יותר. יש לשער כי היא שוקלת בעצמה את הנושא של הפגיעה במשפחה, ולכן, אולי גם לא מעיזה לפגוע בעצמה. מחשבה כזו צריכה לבוא אך ורק מהכיוון שלה ולא שלכם. שבי לידה, חבקי, נשקי, שאלי מה כואב, לטפי, היי עימה. תני לה להרגיש שיש מישהו קרוב ודואג. מישהו שאכפת לו ורוצה בטובתה. תאמרי לה שאת אוהבת אותה ושהיא חשובה לך תמיד, גם בשעת עצב, גם בשעת שמחה. אתם צריכים לפנות לעזרה מקצועית. אתם עצמכם קודם כל. פנו ושאלו מה אתם צריכים לעשות. מדובר בעניין של חיים ומוות. אל תזניחו. תרגישו טוב

במצב דיכאוני תיתכן אדישות מוחלטת לסביבה ואף לאנשים קרובים. לעיתים יש הרגשה שאין טעם לדבר עם האדם הדיכאוני כי הוא לא מקשיב ולא מתייחס. את יכולה לומר לביתך כל מה שעל ליבך . גם אם לא תגיב ותראה אדישה לחלוטין לכל מה שאת אומרת חשוב שתאמרי את הדברים. לא בכל מצב דיכאוני יש נטיה לנזק עצמי או למצב אובדני. העיקר שתקבל את הטיפול הרפואי שהיא צריכה ולצפות להחלמה. לפעמים היא איטית אך היא מגיעה ובתך תחזור להיות כפי שהיתה לפני הדיכאון.

אמא יקרה! אני יכולה להבין עד כמה קשה כשיש מישהו קרוב וחשוב לך שכל כך סובל. כמובן שהדבר גורם סבל רב לא רק לאדם עצמו, אלא לכל הקרובים הסובבים אותו. יחד עם זאת, חשוב שתביני, כי הדיכאון אינו בא והולך ע"פ הזמנה. אני בטוחה כי ביתך אינה "עושה לך דווקא" ואינה נהנית מהמצב ! הדבר אינו בשליטתה כרגע, ולא יהיה זה הוגן להקשות עליה יותר ולהעביר אליה גם רגשות אשם לגבי הסבל שהיא גורמת לכם. הדבר שאנשים בדיכאון זקוקים לו ביותר ממשפחתם - זה לתמיכה מלאה, להבנה של מצבם ולסיוע במהלך תקופת הטיפול ( האם פניתם לטיפול?) . אולי כדאי גם לך לפנות ליעוץ מקצועי. זה יכול לעזור לך להתמודד עם המצב. בתקווה שהמצב ישתפר ותרגישו טוב.

תודה על התשובות המהירות אבל הייתי רוצה לציין שהיא בטיפול תרופתי רואה פסיכיאטר ופסיכולוג אנו בתור הורים עושים הכל כדי לעזור אבל היא חסרת ניצוץ חיים אולי לא שאלתי נכון רציתי לדעת ממכם אנשים שעברו או עוברים דיכאון האם התמעכה עוזרת ואם הרגשתםאחריות למשפחה זה חשוב לי ושוב תודה זה הפורום היחיד שעונה מהר

אמא יקרה! כותבת אליך אמא בת 28. אמא לילד ראשון שבתחילת ההריון היתה האדם המאושר עלי אדמות. לא דמיינתי לעצמי שהחיים עמדים לשנות כוון ללא הכר וללא שליטה. בתחילת החודש השלישי להריוני גיסי התאבד (שלקה אף הוא בנפשו) מה שהווה תריגר לבאות... שקעתי לדכאון עמוק באופן שבו כלל לא הבנתי מה קורה, מה השתבש אצלי, האם זאת אני אותה בחורה שכל חייה היו תחת שליטה ולכל מחר כבר יש תוכניות? אך כוון שקודם לקיתי בהתקפי חרדה קצרים הבנתי כי הפעם מדובר בנפש. פניתי לפסיכיאטרית לקבל מענה למחלתי ואובחנתי כחולה בדיכאון חריף. הדכאון כלל לא פעם רצון להתאבד ו"לגמור עם החיים האלה" אבל בחרתי בחיים ואני ממשיכה לבחור בהם כי אני רוצה לחיות ולחזור למה שהייתי. חשוב שתביני אמא יקרה, יש לכן המון כח לעזור לנו להתמודד עם המחלה ההרסנית הזאת (אימי בעצמה עברה דכאון בילדותי) והיום אני שואבת ממנה המון כוחות. המחלה היא קשה מנשוא ואנו החולים בה נתונים לה "כחומר ביד היוצר"... אל תבקשי ממנה לקחת את עצמה בידיים כי זה לא תלוי בה כמו שהיא לא בחרה להמית על עצמה את האסון הזה. ואם היא מדברת על התאבדות היא בעצם צועקת נואש... היא מודעת לכאב שהיא גורמת לכם, אך כאבה חזק יותר, אל תשברו ואל תראו לה גם אם מאוד קשה לכם, גם ככה אנו מרגישים נטל עליכם. הייתי ממליצה לפנות לטיפול פסיכיאטרי ולקבל טיפול הולם. שימרי על ביתך אמא יקרה וזיכרי כי הדכאון חולף ... מתי שהוא.

אני מתפעלת ומתרגשת מהתשובות השובות לב מהרגישות וההבנה של נפש חולי הדיכאון והנפש בכלל -ומאד מקווה שאמא רחוקה או כל מי שמתמודד עם דבר כזה ידע לקבל עזרה להתחזק ללמוד מה צריך לעשות ומה לא -כי בידינו ההורים יש המון כוחות לעזור, אני תפסתי ספרי פסיכולגייה והתחלתי ללמוד כי חשבתי שאם לפסיכולגים יש את הפתרונות והידע -זה גם יכול להיות אצלי .כי אני נגישה והכי קרובה ואחראית על הילדים שלי. תמשיכו אנשים יקרים להפרות ולעזור אחד לשני כל הכבוד ו.