התקפי חרדה

לדר' גיורא הידש שלום רב אחותי בת ה-17 סובלת לאחרונה ממה שהוגדר לפי רופאת המשפחה שלה כהתקפי חרדה . ההתקפי חרדה מופיעים לה בתדירות גבוהה יותר לאחרונה , כלומר כל יומיים לערך . ההתקפים מפורשים ע"י סיפטומים של רעד בגוף , פחד מדבר לא ידוע , דפיקות לב חזקות, הרגשת חנק וחוסר רצון להיות בסביבה חברתית. יש לציין שלאחותי יש אחות תאומה שאיננה סובלת מתופעות אלו ושניהן מוגדרות ע"י החברה כבנות יפות במיוחד, מצליחות בלימודיהן ואהובות בצורה יוצאת מן הכלל ע"י סגל המורים שלהן. אחותי בקרה אל רופאת המשפחה והתבקשה ליטול כדורים על בסיס צמחי , מה שלא ממש משפיע עליה. שאלתי היא מה עלינו לעשות בשלב זה ? האם זה תופעה חולפת ? האם אתה ממליץ כבר עכשיו לקחת לטיפול פסיכולוגי בהקדם האפשרי? כמו כן האם אתה ממליץ לעשות זאת דרך אחת העמותות השונות וזאת מחשש לחוסר דיסקרטיות רפואית ( ע"י הצבא) ?

אודליה שלום! אינני איש מקצוע אבל בעלת ניסיון, ומקווה שתשובתי תסייע לך. ראשית, התקפי חרדה ,מעצם הגדרתם, מופיעים ללא סיבה נראית לעין, כאשר הגורמים יכולים להיות ביולוגיים ו/או סביבתיים. באותה מידה שהם מופיעים, כך הם יכולים להעלם. יחד עם זאת, אם התופעה נמשכת ומציקה, כדאי לפנות לאבחון אצל פסיכיאטר ולהמשיך בטיפול ע"פ הצורך ובהתאם להמלצתו. הטיפול שנמצא כיעיל ביותר בהתקפי חרדה הוא טיפול המשלב טיפול פסיכולוגי ותרופתי. טיפול פסיכולוגי בשיטה התנהגותית-קוגנטיבית יעיל מאד לבעייה מסוג זה! לגבי הטיפול התרופתי - יש להתייעץ עם פסיכיאטר. כדי למנוע העברת המידע לגורמים לא רצויים - ניתן לפנות לפסיכיאטר פרטי ולא דרך קופת החולים. יחד עם זאת, העלות של פסיכיאטר פרטי גבוהה ! התמדה בטיפול מקטינה את הסיכוי להשנות של התופעה בעתיד, אף כי לא מבטלת אותו לחלוטין. מאחלת לכם רק טוב והרבה בריאות!

רציתי רק להוסיף המלצה והיא להתחיל לטפל בבעיה עכשיו ולא לדחות את העניין. גם אני סובל מהתקפי חרדה וכנראה שלא מכל השפעה סביבתית שנראית לי לעין. אני מאמין שבאמת מדובר יותר בהפרעה ביולוגית. מניסיוני התקפי החרדה הם כמו כדור שלג וככל שתדחו את העניין יותר ולא תפנו לפסיכיאטר/פסיכולוג ההחלמה תהיה קשה וארוכה יותר והגורמים לחרדה יגדלו ויותר מצבים וגורמים יגרמו לה להתקפי חרדה.

שלום אודליה, "משיבה" ענתה לך באופן מדוייק ומושכל, כך שלא אחזור על דבריה. רציתי להוסיף רק לגבי החשש מידיעה איזושהיא של צה"ל או כל גורם אחר: התקפי חרדה יכולים לעיתים לנבוע מדיכאון. הם הסימפטומים ולא הבעיה, והדבר מצריך בירור. בכל מקרה, למרות הסבל הכרוך בהופעתם, הם אינם הופכים את האדם ל"משוגע" או ל"לא נורמלי" ואינם מעידים אלא על כך שישנה בעיה שכדאי לטפל בה. סבלתי מהתקפי חרדה פרק זמן ארוך למדי,נסתבר שהייתי חולה בדיכאון וכלל לא ידעתי זאת עד שהמחלה אובחנה ע"י פסיכיאטר. רק כדי להרגיעך בענין : אני מורה בבי"ס מוכר בארץ. העובדה שחליתי ושטופלתי-תרופתית ובשיחות-היתה ידועה למנהלי ,לפיקוח במשרד החינוך ולמורים עמיתים. לא נגרם לי כל נזק משום כך, מאליו יובן שלא פוטרתי מעבודתי:-) נדמה לי שהחשש מפני סטיגמות הוא במידה רבה "סטיגמטי" במהותו. ככל שהרשיתי לעצמי לא להסתיר את הקשיים שהיו לי, זכיתי ליותר אהדה,התחשבות ובעיקר -העובדה ש"העזתי" לדבר על כך,גרמה לאנשים אחרים לדבר על מצוקותיהם שלהם. הופתעתי מאד לגלות עד כמה התופעה נפוצה,כמה הרבה אנשים חוו התקפי חרדה או תסמינים אחרים של דיכאון. מה שחשוב הוא שאחותך תקבל טיפול מתאים כי קשה לה. כל היתר,לפחות בעיני, שולי לחלוטין. רק טוב לכם.

לאודליה שלום, אני מצטרף לדברים שכתבו קודמי, לא אתייחס לאבחנה מפני שאיני פסיכיאטר של ילדים ונוער, עם זאת אבחנה מדוייקת חשובה ביותר ולכן כדאי להגיע לאיש מקצוע. חשוב לטפל בבעיה לפני השירות הצבאי כיוון שהיא עלולה להחריף בתחילת השירות. בקשר להעברת אינפו. לצבא. "הסכנה" גדולה יותר אצל רופא המשפחה שהוא כותב את הפרטים הרפואיים לצה"ל, דווקא מהפסיכיאטריה בקופ"ח לא עוברת אינפו. לצה"ל. בכל מקרה כדאי לראות פסיכולוג או פסיכיאטר ילדים ונוער. כל טוב דר' גיורא הידש