לאמא ורדה!

אמא'לה יקרה, הפכתי אותך לאימי הוירטואלית... או לפחות לאמא מס' 2.. מקווה שלא קשה לך עם המינוי..:) אני מוצאת שאני ניפתחת יותר בכתיבה ועם אנשים שאני לא מכירה. הדיכאון גורם לנו להיות אחרים לחלוטין. בעבר, טרום המשבר, נהגתי לשוחח רק עם בני המשפחה, ההורים, אחים ולכל היותר חברה טובה. היום אני מאוד מרוחקת מכולם, קשה לי עד בלתי אפשרי לשוחח ולשתף את היקרים לי במה שעובר עלי. גם להם קשה ביותר לראות אותי במצבי ולחוש חסרי אונים. סליחה שאני מעמיסה גם עליך... ובטח מספיק לך להתמודד עם הבן. זה לא קל. מאיפה צצו כל הפרעות הנפש, זה כל כך מתסכל ומעלה שאלות כמו: למה אני ולמה לי זה קורה ואיך להתמודד... איך הולך עם הבן שלך? יש שינויים במצב הרוח או שגם אצלו זה סטטי? לפחות הוא מצליח לעבוד, זה סימן טוב ורדה, תאמיני לי!! אני בשיא הדיכאון לא התקלחתי, לא אכלתי, לא דיברתי, לא נשמתי ובטח שלא עבדתי.. אז אולי זה קצת ינחם אותך יקרה. אשמח לשמוע ממך עוד, אם תהיי מעוניינת אמסור לך את כתובת האימייל שלי. שיהיה רק טוב, אמן. שלך, גלית

מההודעה אני מבין שאת כבר לא בשיא הדיכאון. אני רוצה לחזק את ידייך. בהצלחה מאור.

תודה על החיזוק. אכן, את שיא השיאים כבר עברתי על אף שכל הסממנים של הדיכאון עדיין שוכנים בתוכי ומסרבים לצאת. ברמה הפיזית/תיפקודית יש שיפור וכולי תקווה שמכאן יהיה מקום רק לשיפור (למען האמת אני אחוזת אימה נוכח הסבירות שהתקף דיכאוני כזה חזק עשוי חו"ח לחזור אלי בשנית). בכל אופן, תודה על העידוד...... אני מאחלת לכולם בריאות נפשית, הלוואי ואמן !!!!

מתוקה שלי אני שמחה שיש לך מוטיבציה לכתוב לי ואולי זה קצת עוזר. אשמח אם תתני לי את הדוא"ל שלך ונתכתב במייל קצת קשה לעקוב אחרי השרשורים בפורום. מתוקה שלי היום הייתי עם בני אצל הרופא שכנעתי אותו שיוריד את הליטיום, הרופא נתן לו לוסטרל. את צודקת שמצבו של בני לא פסיכוטי. בינתיים הוא לא הלך לעבודה ואני מעודדת אותו שישאר בבית כי הערנות שלו בירידה מהכדורים וזה מסוכן על קטנוע. מלבד זאת בתקופה הקרובה הוא צריך לחיות באיזי בלי לחץ. גם בשליחויות יש לחץ לא קטן., למרות שזה לא נשמע כך. מתוקתי תשאירי לי מייל. האם ראית את שכתבתי לך בעמוד שאחרי זה? ערב טוב שלך ורדה נ.ב. מחמאה היא לי שאני אמך הוירטואלית

ורדה'לה !!!! קודם כל מה שלומך? מעבר למצבו של הבן, ברור לי שגם עליך עוברת תקופה לא קלה, מה גם שידוע כי לדיכאון יש כוח הרסני ולעיתים הוא אף מדבק. לכן חשוב לי גם שתדאגי קצת לעצמך, לבריאות הנפשית שלך וזאת בכדי תוכלי לעמוד איתנה ולחזק את הילד. אני כ ל כ ך שמחה שהורידו לו את הליתיום !!!!!!!!!!!!! את לא תאמיני אבל זה גרם לי לנשום לרווחה (דבר שלא עשיתי כבר חודשים...). אני לא חושבת שהליתיום טוב לילד, לא!! ולא לאחר תקופה שהוא הגיב רע לטיפול הארור הזה. יכול להיות שליתיום היא תרופה מצויינת למצבים אחרים אך לא השתכנעתי שלבנך זה עשה טוב. הלוסטראל, לעומת זאת, היא תרופה טובה ואפילו מתאימה לדו-קוטביים מאחר ויש השערה כי אינה גורמת למצבים היפומאניים/מאניים. אני בעצמי שוקלת התחלת טיפול בלוסטראל. כולי תקווה שזה יעזור לו והאמת, אני די אופטימית בעניין. הילד סובל מדיכאון והוא זקוק כרדע לעזרה, לצאת קצת מהדיכאו ואת זה הליתיום לא עושה. אני מחזיקה לו ולך אצבעות שהטיפול הזה יביא לשיפור. בשבוע הבא כשאהיה אצל הפסיכיאטר, אשאל אותו אם הלוסטארל עשוי להתאים לי. טוב מאוד שהוא לא הולך לעבודה, גם בגלל הערנות שניפגמת וגם בכדי לא לחוות לחצים. גם עבודת השליחויות היא לא קלה ויש את לחץ העמידה בזמנים שזה לכשעצמו עשוי להזיק לו. גם אם הוא יעזוב את העבודה, לא חשוב, העיקר שיבריא. הוא והבריאות שלו קודמים לכל! אמא'לה, אני שמחה שאת נשארת אימי הוירטואלית. את צודקת, עצם הכתיבה משחררת קצת ובמקביל אני רוצה לתמוך ולעזור ככל יכולתי. אני שעברתי את כל קשת ההפרעות הנפשיות, חושבת שמאוד החכמתי (לצערי) ואולי אולי יש שמץ של תקווה שאצליח לתרום במשהו.. טרם קראתי את שכתבת לי בעמוד האחרון, אני אחפש זאת עכשיו. ואת צודקת, קשה לעקוב אחר הודעות בפורום, מה גם שהפורום הספציפי הזה מתמלא בקצב מסחרר. אז הכתובת שלי היא [email protected] אשמח מאוד אם תכתבי לי, אני אבדוק הודעות כל יום. ובינתיים, אני שולחת לך הרבה כוח, מנת אופטימיות ומנה כפולה של סבלנות... הכל יסתדר בסופו של דבר, לא אני ולא הילד שלך נישאר "רדומים" לנצח. אלוהים לא מרשה. נשיקות, גלית