לאריאל ולמי שיכול לייעץ אשמח!

לא קשור לפסיכיאטריה ובכל זאת.אתם בית בשבילי. אז זה הסיפור.ואני צריכה עצה. סבתא שלי נפטרה לפני כחודשיים.הבנות דודות שלי (הנכדות שלה).לא היו איתה בקשר למעשה בכלל.בגלל סכסוך משפחתי בעלה של דודתי די אשם בכל הסיפור הזה.הוא מנע את הקשר. הבת דודה הגדולה בת 20,אחותה בת 17. רק בשנים האחרונות.הגדולה התחילה לבקר אותה ולבוא מחיפה למרכז.מה שגרם לה לאושר וסיפוק רב.(אחרי שנים של סבל בגלל הסיפור המשפחתי) היא נפטרה בגיל 89. היה לי מאוד מאוד קשה. להלוויה.באה אמא שלי ואחותה. (הדודה).בת דודתי לא היגיעה.למרות שאמרה שכנראה תבוא ואפילו אמרה אולי גם אבא שלה.זה בכלל הפתיע אותי.הם לא היגיעו.נפגעתי מאוד.מאוד.עמוקות.חשבתי לנתק קשרים.לא עד כדי כעס עמוק.אבל לא לפתח קשרים. עברו חודשיים.עדיין יש בי כעס כאילו בגדו בי.אבל מצד שני.נוצר גם בינינו קשר בזמן הזה שהיא הייתה בחיים.חבר שלה גר לא רחוק מאיתנו.וגם היא הייתה ישנה אצלנו לפעמים.וגם הייתה מבקרת את סבתא.כל כך כואב לי עכשיו כשאני נזכרת בסבתא שלי.וכמה היא חסרה לי עכשיו.עכשיו אין לנו סבתא.ואני מחפשת עצה.

שרונה יקרה מבין השורות אפשר לקלוט עד כמה את רגישה ואת החשיבות הענקית שהיתה לסבתך בחייך. אז לפני הכל - אני משתתפת בצערך. הרשי לי לומר לך, בתור מישהי שמעולם לא זכתה לסבא או סבתא של ממש - שאני חושבת שאת בת מזל שזכית ליהנות מסבתך במשך השנים, ואיזה כיף לשתיכן שהיה לכן האחת את השניה במשך כל השנים! החוויות הנפלאות שעברתן ביחד, והזיכרונות הטובים שאת נוצרת בלבך יישארו איתך למשך כל חייך, והם למעשה משאירים את סבתך עדיין כאן, איתך, ברוחה. לזיכרון יש כוח עצום, וכל עוד את שומרת אותה בלבך - היא לא לגמרי איננה. כך אני מרגישה לפחות. התמודדות עם מוות היא קשה מנשוא, ואני כל-כך מבינה את הכאב שלך כרגע. נסי לחשוב על הזמנים היפים שחלקת עם סבתך, נסי לחשוב על כל המתנות הנפלאות שהיא העניקה לך ועל ההנאה שהיא בוודאי הפיקה מהקשר המיוחד איתך, נכדתה. התמקדי במחשבות חיוביות על כל הטוב שהיה, ולא על מה שכבר לא יהיה יותר. אני יודעת שזה קשה לקבל את זה, אבל המוות הוא חלק בלתי נפרד ממעגל החיים, וכאשר הוא מתרחש בשיבה טובה (כפי שאני מבינה שקרה במקרה של סבתך?) זהו גם סוג מסוים של נחמה. לגבי ההתלבטות שלך בנושא בת דודתך - אני אישית חושבת שלא כדאי לך לנטור לה טינה או להתערב בשיקוליה הפרטיים מדוע בחרה שלא להגיע ללוויה. האהבה העזה שחשת לסבתך גורמת לך "להיפגע בשמה", וזה טבעי ומובן אבל בינינו שרונה, אני די בטוחה שאילו יכולת לשאול את סבתך כרגע מה דעתה, והאם היא חושבת שעליך לכעוס על בת דודתך ולא לדבר איתה - היא היתה משיבה בשלילה. אני משוכנעת שבתור סבתא אוהבת, היא היתה מאושרת לראות את נכדותיה ביחסים קרובים ואוהבים זו עם זו, במקום לדעת שהן מסוכסכות ביניהן, ועוד שהיא הגורם לכך. שרונה יקרה, מותה של סבתך הוא תזכורת לכך שהחיים הם בסך הכל קצרים, ואף אחד מאיתנו לא יודע מהו משך הזמן שהוא נמצא כאן. לכן צריך לדעתי לנצל כל רגע על מנת ליהנות, לעשות טוב לעצמנו ולאחרים שסביבנו, ולהתמקד באהבה ולא בשנאה. הכעס גוזל מאיתנו כל-כך הרבה אנרגיות, ובמקום זה אפשר להשקיע אותן בדברים חיוביים יותר שיגרמו לנו הנאה במקום לאכול את הלב... לא עדיף ? מאחלת לך הרבה אושר אבישג

את צודקת בכל מה שאמרת .ולכן גם התקשרתי לבת דודתי.אחרי חודשיים.כי הייתה לי מין תחושה שלא צריך לכעוס עליה.למרות שבליבי עדיין יש כעס.אבל כנראה שהוא יותר על ההורים שלה מאשר עליה.ובכל אופן תודה.