לגלית היקרה

שלום יקרה איך את מרגישה היום? אני בטוחה שאת רוצה לצאת מזה ולכן משפטים כמו: תתגברי, צאי מזה, קחי את עצמך בידיים, לא רלוונטיים למצב , הם יכולים להוציא אפילו בן אדם בריא מדעתו. מדהים עד כמה הכימיה של גוף האדם משפיעה על חייו. גלית מתוקה תודה על ניסיונך לעזור לי. הבן שלי מאוד משתדל לתפקד ולהחזיק ראש על פני המים, נדמה לו שהוא היחיד שסובל. בהזדמנות אני רוצה שיקרא על מקרים בפורום שיבין שהוא לא היחיד שסובל. הבעייה בסבל שהוא לא נראה לעין ומעט אנשים יכולים להבין מה עובר על אדם שסובל כמוך. גלית את נשמעת בחורה עם כוחות למרות שאולי היום את לא מעריכה את כוחותייך. את נשמעת מקסימה ואני מאחלת לך שתרגישי כל יום קצת יותר טוב ולאט לאט תעלי על דרך המלך. דבר נוסף:אנחנו נמצאים בעונת מעבר הכל צף למעלה בעוצמה חזקה, גם באביב. תנסי להזכר איך הרגשת באביב האחרון? יש תקווה מחכה לתשובה שלך אם מודאגת

שוב מודה לך על ניסיונות העידוד, כולי הערכה. היום אני מרגישה ממש כמו אתמול ושלשום.. בשבוע האחרון לא חלו שינויים משמעותיים ואני אומרת אולי מוטב שלא... היתה תקופה שלא רציתי לצאת מהתהום, אני מודה. הרגשתי אשמה מאוד על מה שקרה לי (וקרה לי דבר נורא!!) ולכן הענשתי את עצמי קשות. במקביל מצבי הנפשי התדרדר עוד ועוד עד שעלה צורך באישפוז. היום, שבועיים אחרי ה"פיק" הבנתי שאני פוחדת מהתהום העמוקה הזו ושאני חייבת לנסות ולתרום את חלקי בכדי להוציא את הראש מהמים. יעברו עוד הרבה מים בנהר עד שאוכל למשות את כל הגוף אך כמו שאמרת, לפחות שהראש יישאר מעל פני המים.. ברור שבנך אינו היחיד שסובל אך העובדה שיש עוד מאות ואלפים במצבים נפשיים קשים יותר או פחות אינה מעודדת במצב כזה. כל אחד סוחב איתו את הסבל שלו ומאמין כי המשא שלו הכי כבד. ולפעמים זה נכון לומר כי "צרת רבים נחמת טיפשים". אותי, באופן אישי, זה לא מנחם ובטח לא מעודד. נהפוך הוא, הדבר גורם לי לצער. אינני אוהבת לשמוע ולראות אנשים סובלים. הרגישות שלי כלפי הזולת היא יוצאת דופן. תודה רבה על המחמאות. פעם חשבתי שאני חזקה אך כמדומני הכוחות שלי לא בדיוק עמדו במבחן המציאות הקשה ולכן הפכתי סקפטית בענין. מה שברור לי שאני רוצה כבר להיות בן-אדם, רוצה לקום בבוקר עם חיוך, רוצה לרצות. אז אולי בעצם הרצון הזה טמון כוח.. העלית נקודה מאוד נכונה - עונת המעבר. זה נכון ביותר שדברים צפים וגורמים למועקות אצל חלק גדול מהאנשים. והעוצמות חזקות, ממש כך. באביב האחרון הרגשתי טוב כי נולדתי באביב ואני מאוד אוהבת את תחילת הקיץ אך הסתיו הוא בעייתי והחורף יותר. אני כל כך פוחדת מדיכאון הסתיו/חורף עד כדי כך שחשבתי לנסוע למקום ששם קיץ ובאמת שהייתי עושה זאת אם מצבי היה מאפשר... ושוב בעניין בנך - האם זה דיכאון תגובתי לסיטואציה מסויימת או שמא דיכאון פנימי שהגיח out of the nowhere? אמא יקרה, אני שוב חוזרת ומציעה את עזרתי בכל דרך שהיא. אולי אשלח לבנך משהו שהוא אוהב, אולי הוא ירצה לשוחח איתי. אוכל לדבר איתו מהמקום שלו, מבלי לשפוט, מבלי לנסות ולהאיץ שיפור. חישבו על כך. תודה שכתבת לי, אני מאוד מאוד מעריכה את מפנה מזמנך למען אחרים בעוד את מתמודדת עם בעיות בבית!! אנא שימרי על קשר. שלך, גלית