בקשר לתשובתו של אברהם

אני מודה לך על התשובה בקשר למצבו של בני הבעיה היא שערכנו ביקור בבית החולים ואחרי שראהקבוצה מבני הנער המאושפזים שם נסוג והחליט שהוא אינו רוצה ללכת לאישפוז יום בטענה שהבאנו אותו לבית משוגעים, אנני יודע מה לעשות בנידון אני חושש מכפיה דבר אשר ישבור את האמון שקיים בננו מצד שני אני חושש מהמצב הסטטי של חוסר יוזמה וחוסר מגע חברתי חוסר עצמאות אומנם ישנה התקדמות בנושאי ענין כמו רצון לקרוא ודברים דומים , אני ממש מרגיש חסר אונים בקשר לקבלת החלטות כיצד לנהוג ומה לעשות הרופא המטפל חמים לבבי וסימפטי אך גם לו עצמו אין תשובות לשאלות מסוג כזה בברכה יעקב

שלום, לא תמיד הרופאים יודעים מה לעשות, אבל לעתים חשוב לדעת מה לא לעשות. אסור להרבות בביקורת על הבן ולנסות להיות מבין ואמפטי כמה שיותר. אני יודע שזו משימה לא קלה אבל כדאי להתאמץ. יתכן שצריך לחכות עוד קצת עד שהדברים יתבררו יותר או עד אשר התרופות ישפיעו יותר ואז יהיה קל יותר להחליט ולדעת מה נכון. לפעמים למרות החסרונות אין ברירה אלא לחכות. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

שלום קנדשוב גם אני נימצאת כל היום בבית וכשהוא לא עסוק קצת קשה להיתנהל בחופשיות להרגיש חופשיים צריך להקדיש המון זמן לטיפול שיחות אמפטייה הבנה וכו'-וזה מה שאני עושה מתוך אהבה ומחויבות ומסירות-אני בטוחה שגם אתם עושים זאת אך אל תתיאשו-גם ד'ר הידש אמר שצריך לחכות וסבלנות בבי'ח הוא יחזור לכם יותר גרוע. לכם יהיה אומנם שקט -בבית אך לא שקט בראש-כי תצטרכו לעמוד בפניוכל ביקור ולראותו במצבים קשים שם- אני משתדלת תמיד לגרום לו לרצות לפעול על ידי דוגמא אישית למשל מחשב-קניתי בשבילו-והוא לא נגע בו שנה -נתתי אותו לבני האחר. כעבור שנה החזירו לנו ועוד שנה עברה מבלי ללמוד עליו-ואז החלטתי לשנות גישה-הלכתי ללמוד על המחשב וחזרתי ולימדתי אותו .אחר יצרתי קשר עם אנשים והוא ראה שמדברים איתי שולחים לי אימיילים וכו' וגם הוא ניסה-וכעת בזמנו החופשי הוא כותב ומביע את עצמו. אחר הבאתי לו מורה לאורגן בבית(אני לא טובה בזה) והיו ניסיונות עם חדר כושר אך בגלל שאני צריכה לעבוד על עצמי אני אסחוב אותו גם לזה. ספרים לקרא -אאני קונה המון ספרי פסיכולוגייה ונהנת לקרא וללמוד אותם -ובמשך הזמן גם הוא נוהג כך .וכך רכש ידע בכל מה שקשור למחלה ולנפש הישתפר בכתיבהובסיגנון-ויש עוד המון מה לספר. מאחלת לכם סבלנות אורך רוח ותקווה. ו

שלום לך קנדשוב בקשר לאישפוז יום והשגת המטרה - יציאה מהבית- הקניית הרגלים- וקצת תעסוקה -וקשר עם אנשים כל זה טוב ויפה אך -לא אם בנך לא רוצה- ותאמין לו שהוא יודע . הוא לא מעוניין כי המטרה- לא -מקדשת את כל האמצעים תגיד לי אתה האם היית מוכן ללכת למקום שיוריד לך את המוטיבצייה המעטה שיש לך ,?או שאם אתה שואף לקשר אנושי ושם כולם עסוקים בעצמם ולא יוצרים קשר בכלל,איך תרגיש? או לקום בבקר למקום שאתה לא אוהב וכו'- כך הוא מרגיש ויש לכבד זאת.כי זה לא מתאים לו. אך מצד שני אל תתיאש תעזר בכמה שיותר יועצים עובדים סוציאלים משרד רווחה כל דבר שיכול לתת לך אימפורמצייה .אפה יש מרכזים של אנוש עם בני נוער כמוהו באותה שיכבת גיל בערך.וכך תנסו ללכת לשם עד שימצא קבוצה שמתאימה לו. או אולי יעמידו לכם חונך שיוכל להוציאו לטייל או דברים מהסוג הזה. לי יש בן ששנים לא יצר קשר אם אנשים שלא נדבר על עבודה- גם ע ם סכיזופר' לוקח ריספרידל אפקסור וגאודון וכיום מצאנו לו כבר כחצי שנה מועדונית של אנוש אם בני גילו והוא יצר איתם קשר טוב ואמיץ נוסע לבד וחוזר עם חבר הביתה.ממש לא יאומן כך שיש מה לעשות אל תתיאשו ויבואו זמנים טובים אין ברירה חייבים להתמודד כל הזמן וטוב שיש לו הורים כמוכם. בהצלחה אם תרצה עוד פרטים נוכל להיתכתב באימייל ולהיעזר

האמת היא שאני נמצא בבעיה מורכבת בנוסף לבעיה העיקרית אשתי נמצאת בבית 24 שעות עם הבן והיא הגיע למצב של שבירה והיא מאד מעונינת להוציא אותו לאישפוז גם כדי להקל על עצמה את הלחץ וגם מתוך החשש שעצם חוסר המעש יגרום להנצחת המצב .אני שאני נמצא רוב היום בעבודה קשה לי לבוא אליה בטענות שתנסה להחזיק עוד מעמד ולכן הקונפליקט גדול וגורם לויכוחים אשר קשה לפותרם בצורה קלה בברכה יעקב