חרדות

תמר שלום רב! כותבת אלייך רים (שם בדוי) אני יכולה להבין אותך ואת מצוקותייך הקשות כיוון שגם אני נמצאת שם עמוק בתוך הבור החשוך והאפל הזה. לצערי הרב ולמיטב ידעתי ונסיוני מדובר בדכאון המכיל בתוכו חרדות. גם אני קיבלתי את אותן התרופות וסבלתי מאותן תופעות לוואי עד שפשוט הפסקתי ליטול אותן כיוון שתופעות הלוואי רק החמירו את המחלה הקשה הזאת. היום, עם שנתיים רצופות של סבל דומה למה שאת מתארת והרבה יותר קשה אני חשה איזו שהי התאוששות קלה והרבה אודות לפסיכוטראפיה ולתרופות. בואי נקווה לעתיד טוב יותר ולימים יפים יותר ומי יתן וגשים את כל חלמותינו. . .

רים היקרה! קראתי את שני מכתבייך. אני מסיקה כי יש בך אמביוולנטיות רבה לגבי מצבך. את נעה בין תקווה ליאוש. שואלת שאלות ומחפשת תשובות לתחושותייך, ובמקביל- עונה ויודעת.. כזה הוא הדיכאון. חמקמק ושברירי. בא והולך כרצונו. לא תמיד מוסבר. בשבועות האחרונים תארתי כאן את שעובר עליי בעקבות התקפי חרדה. אותה "עננה" שאופפת אותי ודומה כי לעולם לא תלך... יש בכתיבה משהו מזכך. מעין פורקן ריגשי שכזה... וגם הקלה בתחושה שיש מי שמקשיב, ומבין ותומך... אבל רים יקרה, למרות הקושי הרב, אני באמת ובתמים מאמינה בכוחותינו לעשות ולשנות. לעיתים נדמה כי הכל שחור. כל כך קל לשקוע וצלול אל המעמקים האפלים של הדיכאון. אבל דווקא אז אנו צריכים להזכיר לעצמנו רגעים יפים ומוארים יותר. לזכור כי כבר היינו במקום אחר ואין סיבה שלא נחזור לשם ! יש בכוחה של המחשבה ליצור ולשנות מציאות, אבל הדבר דורש עבודה יומיומית, קשה ומאומצת! קומי כל בוקר עם מחשבה קדימה - מה אני עושה היום? כיצד אני משפרת את הרגשתי? המשיכי לטפל בעצמך ובמקביל - עשי לנפשך דברים שבעבר גרמו לך הנאה ( ההנאה תגיע בהמשך). חישבי על נקודות האור בחייך. תמיד יש כאלו, גם אם לפעמים קשה לנו להבחין בהם מבעד לערפל... המשיכי לשתף בתחושותייך. מהשיתוף נחזק ונתחזק! תמר.

שבת שלום תמר סליחה על ההתפרצות....אבל רק רציתי להגיד שהמילים שכתבת נגעו ללבי. אהבתי את האופטימיות ושמחת החיים שבך, למרות כל הקשיים. מאחלת לך שהדרך תלך ותהיה קלה יותר ויותר, וכמובן גם לך רים. אבישג