מהיא ההפרעה?

ד"ר שלום רב! כותבת אליך בחורה בגיל 28 אשר אובדת עצות ומבקשת את תשובתך לאבחנה אפשרית ככול שתהיה. לפני כשנתיים בהיותי בחודש השלישי להריוני הראשון נתבשרתי על מותו בהתאבדות של גיסי אחשל בעלי אשר אובחן וסבל במשך כ-8 שנים מסכיזופרניה (לא פעם הוא שיתף אותי ב"רזי" המחלה ובאישפוזים הכפייתים שלו). לצערי הרב זוהי אינה הפעם הראשונה בה התמודדתי עם אובדן של אדם קרוב אך בשונה משאר הפעמים המוות הזה היה טריגר להפרעה נפשית מתמשכת על אף שבשאר הפעמים האחרות התגברתי על האובדן תקופה קצרה שלאחריו. שבועיים לאחר המוות החלה לאפוף אותי תחושה מוזרה פרט לעצב, אך זה היה מצב שעוד לא הפריע לי לנהל אורח חיים תקין. בהזכרה של החודש הצטערתי והודעתי שאין בכוחי להתמודד עם העלייה לקבר. וכך חלפו הימים וכל יום רק החריף את המצב והוריד אותי "שאולה". פרט להריוני הייתי גם סטודנטית באותה התקופה וכל בוקר עם התעוררותי קיוויתי "שהיום ארגיש טוב" או אולי כשאפגוש את חבריי ללימודים תוסח דעתי והכל פשוט יעלם אך לא כך היו פני הדברים כי אם כל בוקר היה מאבק מתמשך במחשבותיי האם לצאת מהמיטה או להשאר כך כל היום, פעמים רבות הגעתי למכללה ירדתי מהרכב ובאותו הרגע נכנסתי פנימה והנעתי חזרה הביתה לא היו בי כוחות לפגוש אנשים, בנהיגה לא פעם הרגשתי כאילו הדרך הביתה לא מוכרת ולא מציאותית, הבטחון העצמי שלי נעלם כליל ולא היה לי אומץ ליזום שיחות עם חברים ולרוב כשנשאלתי עניתי תשובה חמקמקה וקצרה כדי לא לפתח שיחות שיגזלו ממני כח או שפשוט הסכמתי עם התשובות האחרות, בלבול נוראי בדיבור, אי שליטה במחשבות, אי יכולת לקבל החלטות פשוט הסכמתי עם ההחלטה של הרוב, מחשבות אובדניות ומחשבות על התאבדות שתיראה טיבעית כגון תאונת דרכים(החלו לאחר הלידה), חוסר חשק לחיות, תחושת ריקנות , דימוי עצמי נמוך והמון הרס עצמי, תחושה של איבוד שפיות ובעיות חמורות בתקשורת בין אישית, כעסים בילתי נישלטים, התפרצויות בלתי נשלטות וכמובן חוסר חשק מיני טוטאלי ובפרט לאחר הלידה. מיותר לציין כי לאחר הלידה התסמינם רק גברו ומצאתי את עצמי נלחמת על השפיות ובסוף כל המלחמה הזו הייתי בוכה. כמובן שלטפל בילד היה משימה בליתי אפשרית כך שאימי ובעלי לקחו חלק גדול בטיפול. עוד באותו חודש של הופעת הסימנים הקלים - מיד בתחילתם פניתי מיוזמתי לפסיכולוגית קלינית לקבל עזרה. תחילה הטיפול כלל רק פסיכוטראפיה וכשהרגשתי כי אין שיפור במצבי ביקשתי לפנות לפסיכיאטר(זאת לאחר שהתנגדתי בתוקף להמלצתה של הפסיכולוגית). בפגישה עם הפסיכיאטרית אובחנתי כלוקה ב"דיכאון חריף" למרות שעניתי בשלילה כשנישאלתי אם אני חושבת להתאבד(חשוב לציין כי לא פעם טענתי בפני הפסכ' כי לדעתי אני לוקה בסכיזופרניה). הותאם לי טיפול תרופתי תחילה קיבלתי סרוקסט אך לאחר שלושה חודשים שלא חל שיפור במצבי ביקשתי להחליף תרופה וקיבלתי את האפקסור שגם הוא לא נתגלה בניפלאותיו. הטיפול התרופתי הוסיף גם הקאות וסחרחורת ולכן הפסקתי את הטיפול בהתייעצות טלפונית עם הפסכ' . אך מאז לא יצרתי עימה קשר ולא נפגשתי איתה יותר כיוון שפשוט התייאשתי. בתקופה האחרונה פניתי לטיפול הומופאטי והותאמו לי תוספי מזון ישנה תחושה של שיפור אך עדיין לא חלפו התסמינים כמו- תקשורת וקושי לנהל שיחה רצופה (פשוט מסכימה עם הדברים שנאמרים), פחדים, חוסר רצון להכיר ולפגוש אנשים, בלבול, תחושת ייאוש וריקנות, עצבנות, התפרצויות כעס ופחד מאיבוד הדעת. * ראוי לציין כי אימי לקתה בדכאון חריף לאחר לידה בהיותי בת 6 אך אינני זוכרת הרבה מאותה התקופה. לאחר פירוט התסמינים וחו"ד פסיכ' מקנן בתוכי ספק רב לגבי היותי חולה בדכאון. מאז מחלתי אני בודקת בספרי רפואה ובאינטרנט האם אלו הסמפטומים שאכן מתאימים לדכאון? לרוב נמצא עפ"י מסקנתי כי אכן מדובר בדכאון אך סמפטומים מסוימים מתאימים גם להפרעות אישיות רבות. ואני תוהה כיצד ניתן להחליט כי מדבר במחלה X ולא ב Y כאשר המחלות וההפרעות הנפשיות הן לא מוחשיות, פיסיאליות או נראת לעין? אבקש את חוות דעתך בנושא, מה אפשר לעשות והאם דכאון נמשך יותר משנתיים או שמה מדובר במחלה אחרת שבניגוד לדיכאון לא עוברת? אנא תשובתך המהירה חולה מיואשת

למרות מכתבך המפורט המפרט מצב נפשי לא פשוט יהיה זה בלתי אחראי לאבחן אותך דרך האינטרנט. התופעות שתיארת מתאימות לחרדה ודיכאון יחד ובדרך כלל הטיפול המומלץ למצב זה הוא פסיכוטרפיה בשילוב תרופות. יתכן ולא טופלת בתרופות המתאימות , אך לדעתי עלייך להמשיך בטיפול תרופתי.

לרים שלום, אני חושב שלא כדאי שתאבחני את עצמך.... כל הסטודנטים לרפואה סובלים מכל המחלות שישנם בספרים והם בטוחים שיש להם בדיוק את המחלה הכתובה. גם רופא הולך לרופא חבר לאבחון ואינו בודק ומאבחן את עצמו... אני מבין את החשש שלך מסכיזופרניה, והחשש מודגש במיוחד כיוון שגיסך שסבל מהמחלה התאבד, איני בטוח שעדיין התגברת על האובדן וכנראה יש מרכיב של אבל במצבך. עלי לציין שבמכתבך שקראתיו פעמיים אין שום סימן לסכיזופרניה! אבל כמובן לא ניתן לאבחן ברשת. חבל שהתייאשת מהטיפול התרופתי וכדאי לנסות ולחזור אליו. למרות העמידות של הדיכאון אצלך (כנראה בגלל האירועים של המוות וההריון), אני מקווה ומאחל שהכל יחלוף ותחזרי לעצמך. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש