איך מתמודדים עם אובדן?

איבדתי סבתא בשנת 94',סבתא זקנה מאוד.והיינו קשורות.למרות שהיא באה לארץ בגיל מבוגר.הספיקו לנו כמה שנים,כדי להבין מה זאת אהבה וקשר נפשי.היא נפטרה ב 94'. לפני כחודשיים,נפטרה עוד סבתא שלי שליוותה אותי כל חיי,ומוזר שלקחתי את זה יותר קשה מהסבתא השנייה,למרות שלא היינו קשורות נפשית.היא הייתה שם כל חיי.גם היא לא הייתה קרובה אליי והיא הייתה בן אדם יותר קר.אבל אני עדיין בשוק שהיא איננה.לא מקבלת את זה בכלל. כרגע בעוד אני כותבת מילים אלו.סבתא של בעלי גוססת.עוד דמות שהיא כמו סבתא שלי.אישה מקסימה וחמה.והיא גוססת לה בוולפסון,עם חום.וכל הצרות שמביאות לאט לאט את הסוף.כואב לי על האישה החכמה והנהדרת והיפה הזאת,שעוד דיברה לה בצלילות לפני יממה. אחי נפטר כשהייתי בת 6 וחצי מסרטן.הוא היה בן 16 וחצי,וזה היה לפני 18 שנה. תגידו לי אתם? איך לעזאזאל אפשר להתמודד אם זה. אנשים שאני אוהבת.פתאם אני מרגישה שהמבוגרים שלנו הולכים. קשה לי כי אני גם מרגישה ילדה.לוקחים לי את כל הסבתות. סבים לא היו לי אף פעם.היום אני אמא.ועדיין מחפשת סבתא. אני מרגישה לפעמים שהבגרות הזאת שהחיים כופים עליי,רומסים קצת את נשמתי. הטבעיות שלי נעלמת. עצוב .(היי לא לשלוח אותי לייעוץ).סתם מחשבות ועצבות לא יותר מזה.

לדעתי זה נושא לשאלה בפורום פסיכולוגיה או עבודה סוציאלית. התמודדות עם אובדן בעזרת כדורים היא הדבר האחרון שהייתי מציע לך!

שרונה שלום את מזכירה לי משהו דומה שעברתי כשסבתי נפטרה ואח"כ סבי והורי ופתאום הרגשתי שאני הגדולה בחיים בתא המשפחתי שלי אני הגדולה ותחושת היותך ילד למישהו אובדת וזה לא קל. אני אז אפילו הרגשתי שאין טעם לכלום כי תמיד שמחתי להביא להורי את ילדי או להראות להורי משהו שעשיתי בבית. כל אובדן הוא אובדן ועם הזמן הדגש מושם על דברים אחרים ועוד לא מספיקים להסתובב ואנחנו כבר סבא וסבתא.תני לעצמך להרגיש ותמיד יהיו בחיים רגעים שתתגעגעי אבל לאט לאט הדגש יהיה על התא המשפחתי שלך. כל טוב דפי