הימלטות

שלום... אעשה זאת בקצרה אני בן 17. אמא שלי גוססת מסרטן, וכנראה שאלו החודשים האחרונים לחייה. אני מרגיש שהדרך היחידה שלי להימנע מדיכאון עמוק הוא לברוח. לנתק את הקשר עם כל המשפחה ולחיות בחוסר ודאות בקשר אליה. האם זה אפשרי? האם זה אנושי?

היי מותר לך לשמור על עצמך, כאשר העומס הרגשי רב מדי, ואתה כנראה קשור מאוד לאמך, ישנה נטיה להימלטות כדי לשמור על עצמך. מותר לך לשמור על עצמך, ויותר מכך, חשוב שתשמור על עצמך. אני בטוח שכאשר תאגור כוח תחזור ותתפקד כרגיל. עדיף להתרחק ולאסוף כוחות מאשר לנסות לעשות מאמצים גבוהים מדי ואז חס וחלילה להשבר. הרבה בריאות דר' גיורא הידש

כשאמרתי "לברוח", כוונתי הייתה לעבור דירה. לעבור לעיר אחרת. לעוף מפה.

לכותב היקר! אין לי ספק שאתה עובר תקופה קשה ביותר. הידיעה שאתה עומד לאבד את היקר לך מכל היא קשה , קשה מאד. נכון הדבר שעלייך "לשמור על עצמך" כדי לא להכנס למצב נפשי קשה מנשוא, אולם לדעתי בריחה פיזית אינה הדרך. נראה לי כי גם אתה מבין זאת, אחרת לא היית בדילמה מוסרית כה קשה. ישנן דרכים אחרות שיכולות לסייע לך בתקופה זו, כמו - לפנות לייעוץ ( פסיכולוג, עו"ס, יועץ בי"ס וכד'). אינך הראשון שחווה התמודדות שכזו, ואני בטוחה כי איש מקצוע מנוסה יוכל לסייע לך מאד בהתמודדות. בריחה פיזית לא תפתור את הקושי הריגשי, ואולי אף תעצים אותו בטווח הרחוק! מאחלת לך ימים טובים יותר ושלא תדע עוד צער!

אתה נמצא במצב קשה ביותר,אין ספק.כמעט אי אפשר להשוות את זה לכלום. אני בת 25 וזוכרת עדיין מה זה גיל ההתבגרות,זה גיל שאנחנו פורחים מהרבה בחינות.ומצד שני כשקורה דבר כזה בגיל כזה, זה קשה מאוד ולפעמים בלתי הפיך. בן 17 יקר,אני חושבת שאתה כן צריך להיות קרוב למשפחה,לדבר על זה.לקבל כוח,ולתת כוח. לא מבינה בעניין של ייעוץ.אבל אומרים שגם זה עוזר. ובסך הכל להבין שדרכך היא לא פשוטה.אתה צריך להיות חזק ,גם למען אמא שלך. מחבקת אותך,ומתפללת למעניכם.