הגוף שלי לא מסכים שאקח תרופות

אני בת 28, לפני שנתיים, קרה ארוע טראומתי לאחריו נכנסתי לדכאון עמוק. לקחתי "סרוקסט" כ- חודש וחצי- ומצבי רק החמיר- כלומר: מהיום שהתחלתי לקחת אותו, מרוב עייפות לא הצלחתי לקום מהמיטה, להרים אצבע. זה שיתק לי את כל הגוף. אח"כ לקחתי שלושה חודשיים "ציפראמייל", שבכלל בכלל, לא עזר!!! שום שיפור, אז גם את זה הפסקתי לקחת. אחר-כך, לקחתי כחודשיים "אפקסור"- שגם, רק עשה לי רע: חוסר תיאבון, חולשה והרגשתי שמצב הרוח עוד יותר רע. וכמובן שהפסקתי לקחת. אחרי שהפסקתי עם כל הכדורים, הרגשתי קצת יותר טוב, והתחלתי לתפקד ולעבוד..... הבעייה היא, שהדיכאון מאז לא עבר. אני כבר שנתיים סובלת! האם כדאי לנסות שוב? או- שאני אחת מהמיליון שהגוף שלה לא מקבל את הכדורים האלה ?????????? הבעיה היא שאני לא יכולה להרשות לעצמי, לקבל תופעות לוואי מהכדורים, כי אני עובדת- אני מפחדת שהכדור ישפיע לרעה (כמו שקרה בעבר), ואז גם ללכת לעבודה לא אצליח. מה לעשות? אני במצוקה גדולה, אני צריכה עזרה. דרך אגב- אני גם בטיפול פסיכולוגי שנה וחצי, ששיפר מאוד את מצבי, אבל התפקפי החרדה בלי סוף, ואני עדיין בוכה כל יום בלי הפסקה....... בוכה ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה ובוכה. אפילו עכשיו השעה 5:00 בבוקר.אני כבר שעה עירה- קמתי בחרדה מהמיטה (דבר שקורה כל יום). אני ממש בדיכאון גדול, מתפקדת רק בעבודה. ושחוזרת הביתה,מתכננת את המוות-רוצה למות. לא רוצה לחיות ככה- בסבל. אין טעם לחיים בבכי הבלתי סופי הזה ובסימפטומים הגופניים שלא מפסיקים. ובעיקר בכאב הענקי בלב שגם מתעצם כל הזמן. מה לעשות?????????????????????????????????????????

מיקה, נסי פרוזאק.

מיקה! מסכנה שלי! אני במצב דומה לשלך..כבר כמעט שנה. גם עכשיו, אני כותבת ובוכה. אני במצב נואש ביותר. כמוך, נתנו לי פבוקסיל אח"כ סרוקסט אח"כ כל מיני אחרים וזה עשה לי רק רע. עכשיו נותנים לי ליתיום "לייצב אותי" ואני מתה מפחד... אני לא יודעת איך לעודד אותך אך אולי מספיק שתדעי שיש עוד אחת (לפחות) בעולם הזה שעוברת את מסכת הייסורים המזעזעת הזאת. גם אני אחרי טראומה נ ו ר א י ת ואני לא מצליחה לצאת מזה. לא שיחות ולא כדורים, פשוט שום דבר לא עוזר לי. אולי עוזר לזמן קצר ביותר ותו לא. אני בת 30, גם כן עובדת לסירוגין וכל מה שאני עושה מאז זה רק להחזיק את מקום העבודה בשעות שאני בעבודה אני כביכול בסדר, מתפקדת איכשהו אך כשאני מדפיסה "כרטיס יציאה" הכל מתהפך. הבכי חוזר, המועקה, חוסר האונים, הייאוש וכל חבריו. איך נוכל לעזור אחת לשניה? אשמח לתת את כל כולי למען הרגשה טובה של מישהו אחר ובייחוד אחת כמוך שסובלת כבר כל כך הרבה זמן. מקווה שעצם הידיעה שאת לא לבד - תחזק אותך קצת!!!!!!!!!!!! תכתבי לי, גילי

למיקה וגלית. לצערי עדיין לא מצאנו את התרופה המצויינת שמתאימה לכולם. לעתים קשה להתאים את התרופה לאדם מסויים וצריך לעתים לנסות מספר תרופות. ידוע שבמצבים הקשורים לטראומה קשה יותר להתאים תרופות. לאחרונה היו מספר עבודות על לוסטרל אשר עוזר לפוסט-טראומתיים. אפשר לנסות ולהתחיל את התרופות ביום חמישי, אבל אני חושב שהרווח כאשר תרגישי טוב יהיה גדול מאוד ולכן שווה לנסות. תשמרו על עצמיכן ותרגישו בטוב, לעתים צריך סבלנות. דר' גיורא הידש

אשמח להמשיך לדבר איתך. יש לך מסנג'ר או כתובת אי מיל?