זקוקה לעזרה מקצועית ביותר.

אמא שלי אישה שסובלת מהרבה משברים בחייה. לפני 4 שנים היא סבלה מדיכאון קליני . בתקופה האחרונה שהיא שוב שקעה במשבר. היא לוקחת כדורים מסוג בנזואיפים או איך שהם נקראים ולפני חודש היא ניסתה להיגמל מכדורים מאחר והיא לקחה כמות לא סיברה ונהייתה מכורה נורא. זה כנראה פגע לך קצת במערכת העצבים כי היא הרגישה רע והחלה לרעוד . היא פנתה לפסיכיאטר שייצב את מצבה הפיזי אבל מאז היא במאין חצי דיכאון שכבר נמשך אולי חודש וצי , היא בקושי אוכלת , כמעט לא יוצאת ונמצאת במיטה הרבה. אכן סימפטומיים של דיכאון. השאלה שלי היא מה לעשות. כי היא לא נמצאת בטיפול של פסיכולוג ולא ממש רוצה ללכת, בטענה שאין כסף אף כי הסברתי לה שטיפול דרך קופ"ח הוא בתשלום סמלי. המחשבה לגבי אישפוז מתחילה לעלות בראשי אף כי אני יודעת שלא מכל משבר צריך לשלוח לאישפוז כי שם זה יכול להחמיר. בכל אופן בגלל שהיא גרה לבד, הוריי גרושים ובגלל שברור לי ולאחותי ולבעלי שהמשבר צמח עקב נישואיי וצמיחתי בחיים אני מתלבטת איך לפעול. בתחילה חשבתי לא להתערב בזה אבל נראה שבאופן מסויים הגיע הזמן למצוא פתרון יעיל . בבקשה אני זקוקה לעזרה מקצועית . חגית

לשירלי שלום, אכן רצוי להפסיק את הבנזודיאזפינים כיוון שהם בעצמם עלולים לגרום לדיכאון. כעת התמונה יותר מורכבת כיוון שהיא עוברת תהליך של גמילה. אני חושב שאפשר להאיט את תהליך הגמילה ואז יתכן שהיא תרגיש טוב יותר. אין מה למהר עם הגמילה מהבנזו. למרות שזה תהליך רצוי. כדאי קודם כל להפגש עם הפסיכיאטר, אולי כדאי שתיטול תרופה נגד דיכאון? הבנזו. הן תרופות הרגעה ולא תרופות נוגדות דיכאון. בקשר לאשפוז. השאלה תמיד מורכבת, באשפוז קיימת מסגרת תומכת ושומרת וטיפול אינטנסיבי אבל כמובן שיש לו גם חסרונות. לכן ההחלטה על אשפוז צריכה להתקבל לפי המצב והחומרה של הדיכאון ולפי מקורות התמיכה לטיפול בבית. הרבה בריאות שבת שלום דר' גיורא הידש