התמודדות עם חרדה

במכתבי הקודם תארתי תחושת מצוקה בעקבות החוויה הקשה של התקפי חרדה. מעבר לצורך המיידי לחזור לשגרת היומיום וליכולת להנות שוב ממה שהחיים מזמנים לי, אני מוטרדת מיכולתי להתמודד עם מצבי לחץ בעתיד, ובייחוד בנוגע להקמת משפחה וגידול ילדים. נושא שעלה לאחרונה בשיחות ביני לבין בעלי. אני רוצה מאד ילדים וכבר הגעתי לגיל שבו לא ניתן לדחות את העניין עוד הרבה זמן. אך החשש הוא רב - האם וכיצד אוכל להתמודד עם משימה כבדה וחשובה שכזו. האם הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי אכן מסייע בטווח הרחוק, גם לאחר הפסקתו? האם לנצח אהיה תלויה בו? אשמח לקבל תגובות מאנשים שעברו חוויה דומה וכיצד התמודדו עימה. במיוחד הורים לילדים. אשמח גם לתשובה של בעל ניסיון מקצועי - דר' הידש.

לתמר שלום, דיכאון וחרדה הן הפרעות שחולפות עם הזמן, לכן סביר ביותר שעם הטיפול המלא שאת עוברת - שיחות וטיפול תרופתי החרדות יחלפו ולא יחזרו יותר. כך תוכלי להגשים את כל משאלותיך. שיהיה רק טוב והמון בריאות דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא רושם שאלו תופעות שחולפות , כמה זמן עד שזה חולף ? אנשים מדברים על שנים. אני עצמי חווה את זה כבר שלוש שנים? עד מתי?

שלום תמר, ההתמודדות הראשונית עם אבחנה של התקפי חרדה (ו"אביהם"- הדיכאון) הייתה לי קשה מאד. הידיעה שאינני אוטונומית בכל הקשור למצבי הנפשי היתה מתסכלת מאד. התקפי החרדה הופיעו בכל מיני שעות,ללא קשר לסוג הפעילות בה עסקתי, והיו קשים ביותר. העולם נראה לי באותם ימים שחור ומפחיד ומעיק. ובתוך כל זה-צריכה הייתי להמשיך ולתפקד כאמא וכאדם עובד, ללא תמיכה משמעותית משום אדם מבוגר, מפני שאני אם חד-הורית לארבעה. מבחינה זו יש לך ודאי יתרון, מפני שבן זוגך תומך בך ועדיין אין לך ילדים. קבלתי תרופות הרגעה ותרופה נגד הדיכאון וגם תרופות לשינה. במאמצים גדולים ביותר הצלחתי איכשהוא לתפקד בכל המישורים,אם כי לא ברמת התפקוד וההנאה להם הייתי רגילה ואותם אני חווה עכשיו,אחרי שנה של טיפול תרופתי ושיחות פסיכותיראפיות. אני מניחה שדווקא עובדת היותי אם,סייעה לי לצלוח את התקופה הקשה. מודעות ואחריות היו במידה רבה הכלים בהם נעזרתי. התקפי החרדה נעלמו, כך גם הקשיים בכל הקשור לשינה ואני מרגישה טוב מאד עכשיו. למדתי,אודות עצמי, ש"החרדה מפני החרדה" היתה קשה לא פחות מהתקפי החרדה,אבל-גם זו נרגעה מאד.טיפול נפשי ותרופתי, כשהם משולבים, יחד עם מודעות לאשר עובר עליך, יוכלו כנראה לסייע מאד. אל תפחדי מפניהם, אל תפחדי להרות וללדת, אולי לא מיד, אבל בוודאי שבעתיד הקרוב. נראה שאת מצויה בתקופה לא קלה, אבל- זו רק ת ק ו פ ה , לא משהו נצחי. כל כך נפלא לחוות הריון,לחבק תינוק שלך! - וכל הטוב הזה עוד יהיה לכם. רק טוב וחיבוק גדול מאמא אחת מחייכת :-)

המון תודה!