היי,ד"ר הידש,מה שלומך?! שוב רציתי לעדכן וגן לשאול

אפשר שגם גולשים מן השורה יקראו את ההודעה הזו ובמיוחד המדוכאים שמביניכם,אולי מכתב זה יאפשר לכם להסתכל על החיים מנקודת מבט קצת אחרת. היי,להזכירך ירדתי במינון של האפקסור וכעת אני נוטל 113 מ"ג ליום 75 בבוקר ו 37.5 בצהריים. אני ממשיך להרגיש טוב :-) אך ביזבוזי הכסף גוברים. (האמת שזה לא כ"כ מפריע לי ואני מאוד נהנה מזה עכשיו,עד עכשיו לא הוצאתי שקל ופתאום הוצאתי 1000 ש"ח בחודש הקודם והחודש הוצאתי 2000. (אציין כי יש לי כיסוי לסכומים אלו) אני רוצה לקנות חתול פרסי ב 1000 ש"ח, יש התנגדות מצד אימי,אך אני מקווה שהעניין יסתדר בסוף,אמא ממש בסדר איתי,תמיד היתה,בניגוד לאבי,אבל היום היה לי איתה ריב לא קטן: כאשר התקשרתי מן החנות לבקש את אישורה בנוגע לחתול היא לא הסכימה. היא טענה שהוא "יברח לי" מה שלא יכול להיות משום החתול מגיע עם כלוב. למעשה היא איננה רוצה בעליי חיים בבית בטענה שהם "מלכלים לה את הבית" כהגדרתה. התווכחנו בטלפון ועמדתי על דעתי לקנות את החתול. לא קניתי אותו היום משום שבדיוק היום נגמר לי האשראי - יש לי מסגרת של 2000 ש"ח,זו פעם ראשונה שאני גומר את כל הסמגרת! טוב זה בגלל שקניתי שני ספרים לא זולים האחד "פרקים נבחרים בפסיכיאטריאה והשני "תרופות - המדריך השלם". בכל מקרה,אני אקנה את החתול בתשלום מזומן ב 5 לנובמבר,בתאריך זה יש לי שוב בדיקה במכון מור - הפעם - ה EEG, סוף סוף!! (היום זו היתה בדיקה של שדה הראייה,בעיניים) להזכירך אני תושב עכו ומעולם לא נסעתי לבד לקריות או משהו,רק עכשיו,כשאני מרגיש ממש טוב אז אני מקבל אומץ לצאת מהבית (ואני עושה את זה המון,תמיד הייתי תלוי בהורי שיסיעו אותי למקומות, אבי תמיד קיטר בגלוי ואמר שאני "נטל" ושאני גוזל לא את פרנסתו, שחייו נהרסו בגללי,שאני "קללה" עבורו וכדומה. כל המטפלים בתחום הנפש שהיו לי אמרו שהוא אחת הסיבות העיקריות לדיכאון שלי. כאשר הייתי במצב דיכאוני ממושך ואמרתי לו שאני חש ברע הוא אמר ברצינות ומס' פעמים את המשפט הבא: "אלמוג,לך תתאבד,תפתור לנו את כל הבעיות,רוצה אני אעזור לך להתאבד?" אפשר לומר שהוא מתעלל בי נפשית ,כך זה הוגדר ע"י פסיכיאטרית לשעבר שלי,אך נעזוב את הנושא הזה כעת כי הוא ארוך ומסובך. עקב כך וריבים נוספים עם אחיי הקטנים ממני ברצוני לעזוב את ביתי ואני מרגיש שאני מסוגל כעת עקב מצבי הנפשי המשופר. (אני מרגיש מלא ביטחון,הרבה פחות רגישות,אני מרגיש טוב יותר מאיי פעם!). הרעיון של עזיבת הבית לא סביר שיצא לפועל בשנה הקרובה,לאחר השנה הזו אני ממילא הולך לגור במעונות באורנים,כך יהיה טוב יותר. זו רק מחשבה שאני מבטא עקב כעס על כל בני משפחתי,פרט לאימי,שתמכה בי לאורך כל הדרך - בכל האישפוזים שלי היא היחידה שעמדה לצידי - ואני מדבר על אישפוזים ב "אסף הרופא" - עברתי לא מעט ניתוחי רגליים. (עכשיו כאשר אני נזכר בזה,זולגות דמעות מעיניי.) כאמור היום רבתי גם עם אימי. לפעמים יש לה קטעים של אובססיה רצינית קלפיי הידש,וזה הולך ככה "אלמוג,תתקלח,תתגלח,תסתרק וכ"ו,כאשר אמרתי לה שזה מציק לי ושאני מעוניין שתפסיק עם זה היא טוענת שהיא אוהבת לראות אותי מסודר. האם היא איננה חושבת שאני אדון לגופי ואחליט מתי ברצוני לטפח אותו?! (ואגב,אני שונא להתקלח,אני לא כ"כ מרגיש צורך,עקב כך נכוותי בעבר, במקום עבודתי,כאשר העירו לי על כך.) עוד היא טוענת שאם היא איננה אומר לי אני לא עושה זאת לבד,אבל העניין מטריד אותי בכל זאת! האם אתה לא חושב שהיא צריכה להניח אותי לנפשי?! זה היה הריב של הבוקר ועל כך אנחנו מתווכחים המון בימים האחרונים,היא אומרת שאם אני "מוזנח" אז היא בדיכאון. (היא איננה סובלת מדיכאון כלל,זו סתם התבטאות,אם כי בזמן האחרון אני שם לב שהיא מתוחה הרבה יותר ועצבנית והיום התלוננה על "צביתות בחזה",אך היא איננה דיכאונית כלל ועיקר) ואם אני מוזנח אז "יחשבו שאין לי אמא ואבא". (אם אבא כזה עדיף שלא יהיה,לא חשוב) עכשיו אתה מבין מדוע אני מתפרץ עליה?! היא איננה מניחה לי!! היא אובססיבית לדעתי,היא איננה מפסיקה להתעסק כל היום בסדר וניקיון. היא מכחישה זאת בתוקף,אך אני יכול להבחין בכך בבירור. עוד ריב שהיה לנו הוא כזה:אתמול כאשר הלכתי לרופא העיניים שלי הוא אמר שהמון שנים לא הייתי במעקב אצל רופא עיניים והייתי צריך להגיע וכך,אולי,היום המצב היה טוב יותר. עקב כך, כאשר חזרתי לביתי,אמרתי לאימי שהורי הזניחו את נושא הראייה שלי ולא הייתי תחת מעקב רפואי ואילו הייתי עושה זאת מצבי היה יכול להיות,אולי, טוב יותר היום. אז היא התפרצה עליי ואמרה שהייתי שנים במעקב אצל אופטומטריסט שעדיין עוקב אחריי,טענותי המדויקות היו שמעקב אצל אופטומטריסטט אינו שווה כלל למעקב אצל רופא עיניים מומחה. היא טענה שהיא לא ידעה שצריך להיות תחת פיקוח רפואי ושלא קיבלנו שום זימונים במשך השנים.(למרות שהרופא עיניים הקודם צרח עליי שהורי הזניחו את הראייה שלי,ושהיו זימונים והם לא הגיעו ולטענתו אין מה לעשות עם העיניים שלי - מה שממש אבל ממש לא נכון,נתקלתי בעוד יחס משפיל מרופא עיניים אחר שהזמנתי,עקב היחס המשפיל הראשון,לכן עברתי לרופא שלישי כעת,שהיה בסדרר) ואחר כך היא הוסיפה את המשפט הבא: אלמוג,אני שמחה שאתה מרגיש בסדר עכשיו,אבל אני לא הכתובת לכעסים שלך,אתה מתפרץ עליי כל הזמן והשהייה איתך בבית אינה אמורה להפוך לסיוט". לא היה נעים לי לשמוע את זה. חשבתי לעצמי: אחר כך היא מתפלאהני מעוניין לעזוב ושואלת "מה?! רע לך פה?! אתה סובל !? " כן,אני סובל! סובל בשקט,אבל עדיין,סובל! היום לאחר שחזרתי מהקניון בחיפה הגיעו מיים עד נפש! וזו הסיטואציה: קניתי משקולות ע"מ לעשות יותר ספורט מאשר ספינינג וכדור סל,השקית שקלה בערך כ 15 ק"ג והתקשתי להרים אותה במעלה המדרגות. היא ראתה את זה והחלה לצחוק יכולתי לשמוע אותה אומרת "הוא בקושי מצליח להרים אותן" וצוחקת צחוק מתגלגל ומיד לאחר מכן הצטרף אליה אחי בן ה 12. זה מאוד העליב אותי,זה לא התאים לה כלל,יש לה לעיתים רגעים של חוסר טאקט מופרז כ"כ,אבל מעולם לא ראיתיה לועגלת לי! העניין החמור יותר הוא שכאשר ביקשתי שתגיע איתי לפגישה ביחד עם הפסיכולוג שאמור להתקיים ביום ראשון היא אמרה "עזוב אותי מהשטויות שלך,אתה חושב שאין לי מה לעשות?!" והחמור עוד יותר שהיא איננה הבינה שטעתה!!! היא לעגה לי!! היא אומרת "מה אתה עושה מזה עניין,מה כבר עשיתי?" זה ממש לא מתאים לה הידש,התנגות כזו מתאימה לאבי ולאחיי,אך לא לאימי. בתגובה אמרתי שעד שהיא לא באה איתי לשיחה יחד עם הפסיכולוג אין על מה לדבר. אז כעת אנחנו בנתק,מהיום בערב. אציין כי יחסיינו היו קרובים מאוד. אך בזמן האחרון אנו מתווכחים המון סביב האובססיות שלה כלפי ההיגיינה שלי. (אגב,האם אתה מסכים איתי שהדבר נעשה ברמה אובססיבית?!,הוא נעשה כל יום מס' פעמים רב ביום,למרות שחברתה הטובה ביותר דיברה איתה ואמרה לה שהיא צריכה להניח לי,זה לא עזר.) עד כאן הסיפור שלי,אשמח מאוד לשמוע את חוות דעתך בעניין וגם את חוות דעתם של חבריי הפורום. ועכשיו לשאלותי: 1. חשבתי על לנסות לרדת בהדרגה מן האפקסור בצורה הבאה: 4 ימים (עד שבוע) לקחת 75 מ"ג ולאחר מכן שוב 4 ימים (עד שבוע) לקחת 37 מ"ג ולרדת לגמרי. האם זו שיטת הגמילה? כך נגמלים? יש לי תור לפסיכיאטרית שלי רק בעוד שבועיים. כאשר דיברתי איתה על נושא זה היום על רגל אחת היא אמרה את הדברים הבאים: "אתה יורד מן הכדורים תוך שנה,בלי לחשוב (לא הבנתי מה כוונתה בביטוי "בלי לחשוב",יחד עם זאת בפגישתנו הקודמת היא אמרה שמדובר על חצי שנה ולא שנה.)[ כאשר אמרתי שאני רוצה לרדת מן הכדורים בהדרגה כעט היא פסלה את האפשרות לחלוטין. היא אומרת שממש לא כדאי לחשוב על הנושא הזה עכשיו. אמרתי שאני יכול לנסות להפסיק ואם הדיכאון יחזור,אחזור לכדורים,היא אומרת שתהיה עם כך בעיה,ידוע לי שהדורים מתחילים להשפיע במקרה שלי השפעה מלאה רק לאחר 8 שבועות,אבל נהפעם אני לא אתמוטט כי יש לי את הפסיכולוג שעוזר מאוד,הרבה יותר מאשר התרופות. אז לכן אני אינני מבין על איזו בעיה היא דיברה,האם אתה יכול להבין?! יחד עם זאת אני אינני מתכוון לרדת מן האומגה 3 כך שאני רואה בזה תוסף מזון נוגד דיכאון (ישנו ספר על האומגה 3 בלבד,המדבר על יתרונותיו ויכולתו למנוע דיכאון,ללא תופעות לואי,מומלץ שתקרא) 2. דודתי בת ה 26 נוטלת זיפרקסה 10 מ"ג עקב מחלה פסיכוטית (עכשיו אתה מבין למה אני חושש כ"כ מפסיכוזה,לא חשוב,זה כבר לא רלוונטי) שמתי לב שפניה תמיד קפואות,אבל תמיד,פיה פתוח לרווחה באופן תמידי והיא נראת כאילו בוהה בסובבבים,כאשר שאלתי אותה אם היא מקשיבה לשיחה (היא הצטרפה היום למסגרת טיפול יום בעכו,היכן שאני נמצא) היא אמרה שהיא מקשיבה והיא כן מסוגלת לענות לעניין,אך משפטיה שיטחיים ולא מפורטים כלל. היא עברה 3 אישפוזים בבית החולים מזרע שבעכו. כששאלתי אותה מה איבחנו אצלה היא אמרה לי שביטוח לאומי איבחן אצלה פיגור קל. נדהמתי. היא נראת ילדותית.מאוד מאוד מאוד,אך האם הדבר מעיד בהכרח על פיגור קל!? האם אין אפשרות שמדובר באישיות גבולית ולא בפיגור?! או בשניהם גם יחד!? בתודה רבה מראש וכל טוב.

לאדם רגיל יש רק דבר אחד להתמודד איתו: החיים. לכם יש שני דברים להתמודד איתם: החיים ובעייתכם הנפשית ואילו לי - לי יש שלושה דברים להתמודד איתם - החיים - -הבעיה הנפשית - ובעייתי הגופנית הנותרת איתי לכל החיים,אז נכון עד עכשיו ברחתי ולא התמודדתי,אבל עכשיו המצב שונה לחלוטין,לאחר 19 שנה אני מרגיש אדם חדש. (למרות כל הקשיים שתיארתי במכתב,בעבר היו הרבה יותר.) אז אם אני יכול- גם אתם יכולים - לא להתייאש - במצב דיכאוני העולם נראה הכי שחור,הכי לא רצוי והכי מגעיל - אך זו לא המציאות! התחושות האלו יחלפו עם החלמתכם - אם אתם רוצים לעזור להחלמתחם עיזרו לעצמכם להבריא,אל תשבו בחיבוק ידיים ותצמדו למיטה מחוסרי אונים ועם רצון לברוח מכל שמץ של פעילות שיכולה רק לעודד את החלמתחם,זה שאתם בורחים,זהו מעגל ההרס העצמי החמור מכל! קצת פילוסופיה,אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר את המסר לסיום אמליץ על ספר ששמו "בוחרים להרגיש טוב" ספר מאוד מומלץ לסובלים מדיכאון וגם למי שלא ורוצה להשיג יותר שליטה רגשית בחייו,מאוד עוזר לי,מומלץ בחום. החזיקו מעמד - לא להתייאש - היאוש רק יגביר את הדיכאון ולא להיפך. ביי בינתיים

הי אלמוג שמחה לשמוע את האופטימיות מתוך כל מילה ומילה. מאחלת לך שההתמודדות שלך תהיה קלה יותר מיום ליום, בכל שלוש החזיתות שתיארת. בריאות והמון אושר אבישג

מה...התחלת להרגיש טוב בגלל האפקסור??

אחי, הפרוט הרב במכתבך מצביע לדעתי על חודרניות שהיא אחת מסמני התסמונת הטורדנית- -כפייתית. שמח לשמוע שאתה על כוון חיובי בחיים אך לדעתי בזבוז הכספים שלך מצביע על מאניה. גם השאלה ששאלת את אבישג לא הייתה לעניין- פורום זה נועד לתמוך לסובלים מבעיות נפשיות ולא כאמציעי להתחיל עם בחורות. לדעתי מישהו שמבזבז כספים כל כך רבים בזמן כל כך קצר, צריך לנקוט בצעד הבא: לחתום בבנק על טופס שימנע ממך להכנס לאוברדראפט או לחלופין למנות את אמא שלך כאפוטרופוס לענייני כספים. בעניין שינוי במינוני האפקסור על דעת עצמך-תשכח מזה! - אתה במינון זעום ומניסיוני אני, זה רק עיניין של זמן עד שתתרגל אליו. טיפ אחרון: מכוון שיש מקרה של סכיזופרניה במשפחה הייתי שוקל מאד ברצינות תוספת של תרופה אמטי-פסיכוטית במינון נמוך כדי למנוע ממך להגיע למצב פסיכוטי ( הפסיכיאטר שלי אמר לי פעם שכל תרופה אנטי-דכאונית יכולה עקרונית, לגרום לפסיכוזה) - ואני מעיד על עצמי שכך קרה לי, עד שאלצתי להפסיק עם האפקסור אחרי שנה אחת של טיפול. רפואה שלמה... WOW

היי,אם תקרא את הודעתי הבאה שרשמתי תבין שאני מאוד עצוב ואני באבל עכשיו. (לא פיזי,נפשי) הפרוט אכן נובע מהפרעה טורדנית כפייתית והוא איננו מפריע לי,כך שהלוואי ואלו היו בעיותיי. התייעצתי עם הידש זה לא מכבר וגם עם הפסיכולוג שלי היום ושללתי בפניהם את האפשרות שאני סובל מהפרעה בי פולרית. (מה שנקרא בעבר מחלה מאנית דיפרסיבית,כך שאתה יכול להרגע,אני אומנם מבסבס הרבה כספים,אך באופן מבוקר מאוד,לא אחרוג לעולם ממסגרת האשראי שלי,זו לא מאניה,אני רחוק מזה. באשר למינון האפקסור אני מרגיש הרבה יותר טוב כך וייתכן מאוד שאוכל לרדת לגמרי מן הכדרוים בכלל כי מצבי מצויין כרגע. בקשר לשאלה ששאלתי את אבישג,זה ממש לא היה במטרה להתחיל איתה,סתם רציתי לדעת אם אני הכי צעיר כאן,זה הכל. ביי בינתיים.