התקף חרדה וחזרה לשיגרה

לפני מס' חודשים חוויתי מה שאובחן אח"כ כהתקף חרדה. במהלך פגישת עבודה שגרתית חשתי לפתע תחושת מחנק, קהות חושים וסחרחורת, אשר לוו בפחד רב, עד ש"נאלצתי" להפסיק את הפגישה ולהזעיק את בעלי שיבוא לקחת אותי לרופא. במהלך אותו שבוע חוויתי שוב שני התקפים. בעבר כבר חוויתי מצבים בהם תחושת חרדה פנימית, בעיקר סביב מאורעות חיים מלחיצים או מצבים חברתיים מסויימים, מעוררת אצלי תגובה של קוצר נשימה או סחרחורת, אך מעולם לא בעוצמות שכאלה : עברתי לילות לבנים ואיומים ללא שינה, פחדים לגבי ההווה והעתיד ,תחושת דכדוך עמוק וחוסר שליטה על מה שקורה לי. מאז אותם ארועים לא ממש חזרתי לעצמי. מזה כחודשיים שאני מטופלת אצל פסיכולוגית התנהגותית-קוגנטיבית, וכשבועיים גם בטיפול תרופתי. הטיפול הפסיכולוגי עוזר לי מעט לחזור לתפקוד יומיומי לאחר כחודש שבו "הושבתתי" כמעט לחלוטין. הטיפול התרופתי נמצא עדיין בשלבים ראשוניים מכדי שאוכל לשפוט את התועלת שלו. אני מרגישה כאילו משהו באיזון הפנימי שלי הופר וכי שוב אינני מה שהייתי. אני חרדה וחוששת רוב הזמן, מרגישה חלשה ושברירית, אין לי חשק לעשות דברים מהם נהנתי בעבר וגם כאשר אני מכריחה את עצמי לעשותם ( כחלק מהתהליך הטיפולי) - אני כה דרוכה ומתוחה שאינני מצליחה להנות. יש לי בעל מבין ומקסים, אך גם לו קשה להבין מה באמת עובר עליי, ואני מרגישה שאני מתרחקת ממנו בניגוד לרצוני. אני יודעת שפעלתי נכון כשפניתי לטיפול, אך חוששת שמא אאלץ להתמודד עם "הנגע" הזה עוד הרבה זמן, דבר שיפגע בי בכל מישורי החיים: עבודה, משפחה ( אני ובעלי דיברנו על כניסה להריון בשנה הקרובה...) וכו'.

לתמר שלום, את צודקת כאשר את אומרת שמי שלא עבר את זה אינו מבין על מה מדובר. אני מאחל לבעלך שאף פעם לא יבין.... נראה שאת עושה את כל הדברים הנכונים ולכן אין לי ספק שתרגישי טוב והדברים יסתדרו. עוד שבוע שבועיים ותתחילי להרגיש את ההשפעה המטיבה של התרופות. לצערי עדיין לא המציאו את הכדור ל ס ב ל נ ו ת. אני עובד על זה ובטוח שאזכה בפרס נובל כאשר אגלה אותו. אבל בינתיים הוא חסר מאוד. שיהיה רק טוב וסבלנות הידש

הי תמר הדבר החשוב ביותר הוא שאת מטפלת בעצמך. תני לעצמך זמן ולמרות שזה קשה צריך להיתאזר בסבלנות. כמו שאמרת, הטיפול התרופתי אצלך הוא בחיתולו ואני באמת מאמינה ששילוב של שיחות עם טיפול תרופתי הוא שילוב יעיל ובטוח. בנתיים, נסי לשאוב כוחות מהשיחות ונסי אם את מאוד חוששת מהנושא לדבר עם בעלך ולהבהיר לו את תחושותייך. אני חוחשבת שגם הוא יעריך את העובדה שאת משתפת אותו ורואה בו חלק בלתי נפרד מה שעובר עלייך . תרגישי טוב אריאל

קראתי את מכתבך ,ואני מזדהה איתך מאוד כי רק מי שעבר זאת כמוני ,מסוגל להבין זאת . תמר - אנחנו אנשים רגישים יותר מאחרים ,סף סיבולת הלחץ שלנו הוא נמוך משל אחרים ,הגוף שלנו פשוט מספר לנו סיפור ... האמיני לי ,אני יודעת כמה את סובלת כרגע , גם אני קיבלתי את התקף החרדה הגדול שלי במקום העבודה לפני כמה שנים עקב סכסוך עם המעסיק שלי ,פתאום התחלתי לחוש מחנק,סחרחורת,דפיקות לב חזקות,דיברו איתי ולא שמעתי כלום -הייתי מרוכזת במה שעובר עליי,הייתי בטוחה שזהו ,אני הולכת למות ,הרגשת ניתוק טוטאלית. אח"כ באו התקפים קטנים יותר , הייתי בטוחה שכולם מסתכלים עליי , ברחתי לשרותים כשזה קרה כדי לא להראות מגוכחת בעיני אחרים,הייתי הולכת ברחוב ופוחדת ליפול ,הרגשתי שאני עומדת להתעלף כל רגע ,,,, בקיצור -סיוט נוראי. לא טופלתי בכדורים אלא בתרגילי הרפייה אצל פסיכולוג שמאוד עזרו לי,המשכתי את חיי,התחזקתי , והכי חשוב - למדתי לא לפחד מההתקפים - הם יעברו . אני מבטיחה לך שעכשיו את מרגישה נורא ,אולם עוד קצת סבלנות, יחזור לך הבטחון שהיה לך ,תרגישי חזקה ותתעודדי . שלך - נעמה

תודה למשיבים. בתקופה קשה שכזו עוזר לדעת שאת לא לבד ושיש תקווה.