ירידה מתרופות

שלום. זה מספר שנים אני סובלת (עפ"י אבחנת ד"ר משה סטולר במרכז בריאות הנפש בחיפה) מבי-פולר TYPE 2. בתחילה טופלתי כ-3 חודשים בפריזמה (BRAND NAME) לאחר מכן במשך כשנתיים בסרוקסט אבל כיוון שלמרות שיפור ניכר בתחילה אחרי מספר חודשים כבר סבלתי מתנודות של דיכאון קשה, עלייה מסיבית במשקל וסימטומים נוספים של דיכאון קליני ביקשתי מהרופא בבקשה למצוא לי תרופה יותר מתאימה. הוא טען פעם אחר פעם שהתרופה מתאימה וטובה מאד. בסוף לאחר שנתיים התעקשתי והוא הסכים להחליף לי לאפקסור. תרופה זו בסה"כ טובה לי מאד למרות שהתחושה היא שהיא מאד ממכרת ואני לא יכולה לשכוח אפילו לכמה שעות לקחת אותה אחרת אני סובלת מסחרחורות ומדיכאון. העליה במשקל נעצרה וכך גם הירידה בחשק המיני ואם זאת אני מרגישה יותר ויותר שהתופעות הקטנות מתחילות להכביד עלי וקצתי בכך וברצוני לרדת מהתרופות. איני בוטחת כל כך ברופא שלי למרות שהוא מקסים, אבל הוא לא פעל מספיק לטובתי וגם לא עוקב אחרי כבר זמן מה. אני רוצה את ייעוצכם. מצבי הנפשי לא מדהים בגלל סיבות חיצוניות (אבטלה ומתחים עם המשפחה, וחבר) אבל האם אוכל בכל זאת למצוא אלטרנטיבה לתרופות? והאם, למרות שאני גרה בבת ים אוכל ללכת לטיפול פסיכולוגי במקום אחר (לא באברבנל שהניסיון שלי שם היה בכי רע) אני זקוקה מאד לטיפול פסיכולוגי. אולי הפסיביות שלי עם הרופא אשמה בכל, ואם זאת אשמח אם תוכלו לסייע. בתודה מראש, יהודית.

אפשר לקבל טיפול פסיכולוגי במחיר מסובסד דרך כללית מושלם. http://www.clalit.org.il/mushlam/HTML/12.html

יהודית שלום , לפי התאור שלך את נשמעת לי בחורה אינטלגנטית ומודעת היטב למצבך . בעיותך נראים לי זהות לבעיות של אנשים רבים , גם אנשים שלא אובחנו בשום הפרעה ביפולרית . אבל לעיתים יש לקחת תרופות , אין מנוס , גם מי שסובל מסכרת מקבל תרופות . זוהי מחלת המאה.. וגם שחקנים נופלים בה . אני אישית מכיר מרצים באוניברסיטה הסובלים מהפרעה ביפולרית . מדוע שלא תלמדי איזה שהוא קורס ? שיעניין אותך , ויספק אותך . בינתיים בהצלחה !

ליהודית שלום, את מתארת הפרעה דו-קוטבית אבל רוב הזמן הדיכאון שולט. יתכן שבעתיד יהיה מקום להפסיק את הטיפול נוגד הדיכאון אבל איני בטוח שכעת הוא הזמן הנכון, את מתארת קשיים חיצוניים די חשובים אשר עלולים להשפיע עליך ובתקופה כזו לא הייתי עושה ניסיונות. אפשרות טיפולית נוספת בהפרעה דו-קוטבית היא עם מייצבי (מלשון יציב) מצב רוח, כמו טגרטול, דפלפט וליטיום. כמובן שכל החלטה צריכה ליפול עם הרופא המטפל. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

אתה צודק גיל ואני בסה"כ שמחה שלקחתי תרופות שהצילו אותי במצב מאד קשה ומסוכן אבל הבעיה שלי היא לא שעמום אלה שהתרופות פשוט לא מספקות ואולי אפילו מרעות. הקיץ, אחרי שנה בלימודי תואר שני מרתקים נאלצתי לקחת הפסקה מכיוון שלא בפעם הראשונה לא הייתי מסוגלת לכתוב אף אחת מהעבודות הגמר מכל השנה למרות שהכנתי וחקרתי את כל החומר הנדרש לאותן עבודות. גם היצירתיות שלי בלתי ממומשת כבר זמן רב והכאב הוא רב. הדכאון הוא פנימי מאד למרות שהמצב החיצוני לא עוזר, אבל התרופות מחזירות אותי אחורה ואולי אפילו למקום חדש ונורא של כניעה במקום לחימה. אני לא בטוחה בדבר אבל אני יודעת שמשהו לא טוב ושמעבר לתרופות אני צריכה טיפול פסיכולוגי דחוף. תודה לך גיל על ההתעניינות הכנה והעצה. אני בהחלט אנסה בקרוב כשיהיה לי עבודה חדשה (מסוף אוגוסט אני לא עובדת) וכסף לקחת איזה חוג תרפותי ומרגיע ואולי מעודד. יהודית.