אם יש בי אהבה - היא תיאמר בשקט

בזמן האחרון אני די עצובה. לא בדיכאון חס וחלילה. לא קרוב אפילו. אבל המחשבה על מה שקרה בשנה האחרונה קצת הופך אותי לבלתי מרוצה. חשבתי שעד היום אני אהיה במקום אחר- אני ארזה, אני אמצא לי זוגיות חדשה ובריאה יותר. בינתיים אל ושנידברים שלא קורים ומרחיקים אותי מהשמחה. עשיתי בדיקות דם שהראו שיש לי כנראה תת פעילות של בלוטת התריס ודלקת כרונית בדרכי השתן שכנראה מתישה את הגוף. החלטתי בעקבות כך לפנות לרפואה סינית ולראות אם אולי שם אני אמצע מענה לבעיית העייפות וההשמנה שלי כיוון שהרפואה הקונבנציונאלית לא מצליחה למצוא שום דבר שאפשר לטפל בו. לאחרונה אני ממש מרגישהצורך אדיר בזוגיות שכנראה לא יתממש בזמן הקרוב ולו בגלל העובדה של ילא נוח עם עצמי. אני ממש זקוקה למגע, למין, לספק מישהו אחר, להרגיש נחשקת ורצויה. לרגיש עור חם של מישהו אחר, לחבק מישהו. אני מתנצלת על הגרפיות , אם היא גורמת למישהו שקורא אי נוחות, בל הרגשות האלה מתחזקים בי מיום ליום ולפעמים מביאים אותי לדמעות כיוון שהחסך כה גדול. כשהייתי עם החבר הקודם שלי לא הייתי מצליחה להרדם בלילה אם הוא לא היה מניח עלי יד או רגל. המגע, והחיבור מאוד חסרים לי. אני מרגישה גם לא ראויה , מגוחכת, מגעילה. לפני מספר ימים יצאתי עם חברות לבר שאנחנו הולכות אליו די הרב ופילירטטתי עם הברמן קצת ומיד נסוגותי כי הרגשתי נורא מגוחכת. בטח אח"כ הוא צוחק עלי מאחורי הגב עם שאר הברמנים על השמנה הכונפה שניסתה להתחיל איתו או משהו. אני ממש מפחדת מכל המבטים שיופנו כלפי בתחילת הלימודים. כל כך רציתי לחזור לאוניברסיטה השנה עם כמה קילו פחות, לחזור להיות משהו קצת יותר קרוב למה שהייתי קודם. אני מנסה כל הזמן לעודד את עצמי שיכול שבקרוב אני אצליח סוף סוף לרדת במשקל ולהרגיש קצת יותר קלה , אבל זה לא פשוט לפעמים אפילו די קשה. אני מעדיפה לחשוב שאני מצליחה להתמודד טוב ולא לחשוב שמצבי מדרדר. בחיים יש הרי עליות ומורדות וזה שהיה לי דיכאון לא אומר שאסור שתהיה לי תקופה לא משהו... נכון?! כולם מסביבי מעירים לי על המשקל שלי: אבא שלי סבתא שלי חברות ... זה די מטריד ומוציא את הרוח מהמפרשים, כאילו אני לא יודעת שזה לא מתאים לי, זה לא בריא, ואני צריכה להרזות. אבל הם הולכים את זה למהות שלי בכמות ההערות על העניין.. זהו, סיימתי לקטר.

אני כל כך מבינה לליבך ורוצה לשלוח לך חיבוק גדול. את יודעת, עד לפני שנתיים בערך הייתי חצי ממשקלי וכל הביטחון העצמי שלי היה אחר. מאז שהתחלתי בטיפול הפסיכאטרי עליתי במשקל. לצערי אני נאלצת לקחת גם סטרואידים שלא מוסיפים ואת יכולה לתאר לעצמך את התמונה....אני מבינה מאיפה היאוש בה ומבינה מדוע את חשה כך אך זכרי שמעבר למשקל יש לך כשירה הרבה מאוד מה להציע. אל תתבישי בפנימיות הזו שלך והישתמשי בה ככלי מוביל . לגבי ההערות, אני יודעת שהם יכולות להיות פוגעות אך קחי את הכל בפרופורציה הנכונה. גם לי אימי מעירה לעיתים והיא רואה שזה פוגע בי אך אני למדתי לסנן. לקחת את מה שצריך ואת השאר להשאיר בחוץ. לרדת במשקל תמיד אפשר, נכון שזה לא קל וצריך כוח רצון אך זכרי שזה מצב הפיך לעומת מחלות וצרות אחרות שלעיתים בתלי הפיכות שירה, אם היינו גרות קרוב הייתי פוחת איתך במבצע הרזייה משותף. אולי אפשר לארגן משהו שלך, אריאל

שירה היקרה מאוד שוב אני מוצאת את עצמי קוראת את דברייך ודמעות עולות בעיניי. האמת שמה שבאמת בא לי זה פשוט לתת לך חיבוק גדול (מוזר, בהתחשב שאנחנו לחלוטין לא מכירות) כי דברייך נגעו עמוק בלבי, אבל מכיוון שזה בכל זאת אינטרנט אסתפק בתגובה מילולית. הרגשות שאת מתארת הם הכי טבעיים בעולם, הכי מובנים והכי עמוקים. אנחנו אנשים, יצורים חברתיים וקשה לנו לתפקד בלי כל הדברים שתיארת: אהבה זוגית, חום, מגע, מין ומעל לכל - הידיעה שאנחנו נאהבים, נחשקים ורצויים. לפני כמה ימים דיברתי עם קבוצה של חברות מקסימות שלי, ואמרתי שבעיניי המשפט "עזה כמוות אהבה" הוא אחד מהנכונים ביותר שנכתבו. וכך גם היעדר האהבה, זה כואב נורא, והרגש אכן עז כמוות. אני יודעת כמה קל לייעץ וקשה ליישם, אבל חשוב לי שתדעי שאני מייעצת מתוך מקום דומה מאוד לשלך, כי התחושות שאת מתארת משותפות לכל אדם באשר הוא אדם. כרגע, בתקופה הנוכחית את צריכה "להסתפק" באהבה אחרת, אהבה של חברים טובים, אהבה של בני משפחה, והסוג החשוב ביותר - האהבה שלך לעצמך. כמובן שזה אינו תחליף לאהבה הזוגית אליה את כל-כך כמהה, אבל אני מבטיחה לך שגם היא בוא תבוא, בזמן המתאים וברגע הנכון. מניסיון יקירה, האהבה הכי חזקה לעתים מפתיעה אותנו ו"נוחתת על ראשינו" (או נכנסת אל לבנו) דווקא כשאנו לגמרי לא מחפשים אותה. איני מכירה אותך מעבר לדברים שרשמת כאן, אבל התכונות הנפלאות שבך יוצאות החוצה מכל הודעה שאת רושמת, ואלה התכונות שבוודאי גורמות לאנשים סביבך לאהוב אותך ולרצות את קרבתך. תיהני בינתיים מהאהבה הזו שירה, בטרם תזכי ליהנות גם מסוג האהבה הנוסף. הערה קטנה לגבי תת-פעילות בלוטת התריס: מבחינה רפואית זו בעיה שממש פשוט לטפל בה, ישנם כדורים שלוקחים יום יום וכל מה שצריך זה לבצע בדיקות דם למעקב אחת לשלושה או שישה חודשים, והבעיה נפתרה. אם תרצי פרטים נוספים אז אשמח לעזור לך, או שפשוט תפני לרופא המשפחה שלך ותבקשי ממנו. אני מאוד בעד שילוב של רפואה סינית כהשלמה לטיפול תרופתי, אבל עצתי לך - אל תזניחי את הבעיה, יכול מאוד להיות שגם זה תורם לדברים גופניים שתיארת. תרגישי טוב, אל תפסיקי להאמין באהבה ולרצות אותה, כמו הרבה דברים בחיים - גם זה קשור מאוד לתיזמון הנכון. שלך אבישג

שירה, נו מילא כבר למדתי שאבישג המקסימה כותבת את כל מה שאני רוצה להגיד. אז אני רק מוסיפה: ראשית, אנא זכרי, ואני באה ממקום דומה מאד לשלך, שהכל אצלינו בראש. הרבה גברים בעולם הזה נמשכים מאד לנשים לא רזות.:שמנמנות, מלאות ושמנות. הענין הוא רק איך אנחנו מרגישות עם גופינו ומשם מה אנחנו מקרינות החוצה. לגבי הרצון למגע וזוגיות, זה כל כך ברור, מסכימה עם אבישג שיש דברים בדרך שבהחלט ניתן להסתפק בהם כרגע. אני חשה בדיוק כמוך, אבל יש משהו אדיר בחיבוק חברי ולא זוגי. אין שם את כל הבלגן של הזוגיות. כך שתמיד ניתן להסתכל על כל דבר מכיוון נוסף. אולי יתאים לך איזה שהוא סוג של טיפול שכלול בו מגע. כולנו רוצים שיגעו בנו.... שיאצו, מסאג או דברים דומים. תרגישי טוב.