דוקטור נכבד

אני קוראת מידי פעם את תשובותך ואני לומדת מכך הרבה. הייתי רוצה לשאול אותך שאלה כרופא-פסיכיאטר לגבי הילדה שלי , למרות שאני יודעת שאתה לא מטפל בילדים. אני אשמח לקבל את חוות דעתך. הילדה שלי אובחנה בגיל 3 ע"י נירולוג ופסיכולוג ילדים כבעלת "בעיה רגשית תחושתית". יש לה בעיות בחשיפה לדברים בכל חמשת החושים. כמו רגישות למגע, לאור, לרעש ולריח . מהיותה תינוקת דאגתי להמון גירויים ועבדתי איתה בעזרת מאמרים שקראתי ופורומי-הורים. היו תקופות שהיא היתה מאד נסערת והיו תקופות רגועות. היא למדה שחיה לתינוקות וריפוי בעזרת בעלי חיים וקופת חולים לא רצתה לעזור לי ודחתה אותי מקבלת טיפול ממשי. לפני חצי שנה, שמלאו לילדה 5 , היא עברה משבר, כנראה בגן (היא לא סחפרה לנו מה עובר עליה) ובעיקבותיו היא התחילה להכאיב לעצמה בעזרת חפצים. נורא נבהלתי והפכתי בקופת חולים שולחנות כדי שיקבל אותי פסיכיאטר סוף סוף. הפנו אותי לפסיכיאטרית ילדים שאמרו לי שהיא נהדרת. ישר בפגישה הראשונה עם הילדה ואיתי היא נתנה לי הרגשה שאני מנפחת עובדות בשטח, שמה שאני מתארת זה לא מה שקורה ושהילדה נראית לה אחרי צפיה קצרה בה, איתי, בסדר גמור. היא הזמינה אותי לשיחות איתה לבד, בלי הילדה, בהן היא ממש חיטטה לי בפרטי-פרטים כדי לדלות נקודות אשם ולהוכיח לי שאני הדפוקה לא הילדה. הסברתי לה שאני העסקתי באופן פרטי כל השנים בעלי מקצוע כמו פיזיוטרפיסט ומרפאה בעיסוק ומורה פרטית לשחיה ומדריכה לריפוי בעזרת בעלי חיים וכולם נוכחו במצבים בהם הילדה מתנהגת כרגיל ובמצבים בהם היא בחרדה או קפואה או אדישה, כולם טענו שהיא חייבת לעבור איבחון וכולם אמרו שיש פה עיניין של התעלמות רשלנית מצד קופת החולים. ופתאום היא הפסיכיאטרית באה ואומרת לי שאולי הילדה בסדר גמור ואני פשוט רואה את הדברים עקום?! הלכתי אליה למפגשים למרות שיצאתי מהם מדוכאת נורא, בכל אופן תחושת האשם חילחלה בי ואינה מרפה. עברו חודשיים והיא לא עוזרת לי בכלל, חוץ מלהאשים ולבקר, היא אומרת שהיא עדיין לא הגיעה למסקנה חד משמעית והיא רוצה להפגש עוד כמה פגישות. בעלי אומר שאני מטומטמת אם אני אלך אליה שוב ושהיא לא תעזור ושהיא לא בסדר. אני גם ציפיתי לכלים, לייעוץ, להכוונה, או מקסימום לאוזן קשבת . היא עדיין לא דיברה עם הילדה חוץ מבחצי שעה בפגישה הראשונה בנוכחותי. מה דעתך? האם אפשר להיות כל כך נחרצים בלי לערוך תצפית או שיחה עם הילדה? האם להמשיך ללכת אליה עם כל ההרגשה הרעה? האם ככה מתנהג פסיכיאטר בטיפול? אין לי מושג כי אף פעם לא ניזקקתי לאחד כזה..... אני עזור להאיר לי את הדברים תודה

לשרון שלום, תודה על המילים החמות. הבנתי את אשר כתבת ואת התיסכול שלך אבל אני רואה שהפסיכיאטרית משקיעה שעות רבות ו"מטפלת" בך כך שלא הייתי פוסל את דעתה בקלות. למרות מה שכתבת על הפגישה עם הילדה הרי בכל זאת גם את השקעת אבל גם היא שעות רבות.... לכן עצתי היא לפנות לייעוץ נוסף מה שנקרא חוות דעת נוספת מפסיכיאטר נוסף ולהשקיע גם בבדיקה פרטית, אם יש לך ביטוח רפואי מושלם כנראה תקבלי חלק בחזרה. כיוון שתיארת הפרעות בתחושה אולי כדאי להתייעץ עם נאורולוג ילדים? תחושת הבטן שלי אומרת שאת צודקת עם הילדה וכל הכבוד לך על הטיפולים המסורים הרבים. אולי הטיפולים עזרו וכך שכמעט ולא רואים את הקשיים? אני חושב שכדאי להתייעץ עם פסיכיאטר ילדים נוסף. שיהיה רק טוב דר' גיורא הידש

תודה תודה תודה על תשובתך המהירה. רווח לי קצת שחיזקת בי את התחושה שיש לפנות לחוות דעת נוספת. הגישה האנושית שלך, לא רק אלי, והתשובה שאתה משקיע לכל פונה, שייכת למיעוט הרופאים שמנהלים את הפורומים שלרוב עונים שתי שורות ומפנים לטיפול. אני אכן חושבת ללכת לחוות דעת נוספת, אבל לאור המצב הנוכחי שהאיבחון נמשך כל כך הרבה פגישות, אני דואגת שמא האיבחון הפרטי ימשך גם כל כך הרבה זמן. ובנתיים, באמצע, ישנה ילדה עם בעיות. שצריכה תמיכה ולהורים שלה נגמר הכסף לכך! קראתי באינטרנט על ילדים שסובלים מ- PDD (המטפלים הפנו אותי עם ההגדרה הזאת) ואחרי שזיהיתי חלק נכבד מהתופעות של הילדה כמאפיינים את הליקוי, הבנתי שיש רמות שונות ויש גם דרכי טיפול שונות ושהכי הכי חשוב שניתן להגיע עם הילדים למצב נורמלי אם מטפלים בזמן וכראוי ושיש כמו שאני חווה איתה, עליות וירידות, התקדמות ונסיגה. אבל איך אפשר בפגישה אחת-שתיים לאבחן תופעה כזאת אם לא מסתמכים על מה שהאמא מספרת? ומה זה נאורולוג? לא שמעתי על רופא כזה, זה לא נירולוג? (כי אני במעקב אצל פרופסור להט איתה בגלל שהיא הולכת על קצות האצבעות, שזה חלק מהסימפטום). אני שוב מודה על ההתייחסות שלך.