צריכה לעבור ניתוח ומפחדת

חזרתי מהגלות.סתם בצחוק.המון זמן לא הייתי כאן.ד"ר אני זוכרת את כל המילים היפות שכתבת וכתבתי לך כאן ,וגם את אריאל.העידוד האינסופי. עכשיו אני בדיכאון.יותר נכון בפחד מאוד חזק.ומין עצב שלא עוזב אותי לדקה.עצב מאוד חזק. אני מאוד ילדותית.אתמול אמר לי הכירורג.יש לי אבצס ,ואני צריכה לעבור ניתוח כי אחרת זה חוזר.ואכן זה חזר לי אחרי 4 שנים.פותחים את זה מנקזים את המוגלה.אבל הפיתרון הוא ניתוחי.בלבד.הניתוח בכלל לא מפחיד אותי.בכלל. מה שכן מפחיד אותי הוא ההרדמה הכללית.אני משותקת מרוב פחד.ממש.בוכה בתוכי בלי סוף. הוא אמר משהו על חולי אסטמה קשים שעושים להם הרדמה בגב, או הרדמה מקומית,שלא פותרת את הבעייה לחלוטין.והיא לא מספיק טובה.הוא גם אמר משהו שהוא לא אוהב את ההרדמה בגב.(כנראה בגלל סיבוכים או משהו כזה).אבל אני בלידה לא הסכמתי לקחת טשטוש.מרוב פחד לא להיות בשליטה.וסבלתי 9 שעות,עד שנתנו לי אפידורל. למרות שניסו בלי סוף לדחוף לי אותו כדי שאני אקח אותו,ואולי כנראה רצו שאני אשתוק קצת.(בגלל השטשוש).אני פשוט חושבת מאז אתמול כל הזמן על זה.אני יודעת שגם בהרדמה כללית יש סיבוכים.ואני יודעת למנות את כולם בעל פה.וגם אחרי שמתעוררים.אני יודעת שלוקח זמן להתאושש.ובחילות והקאות וסחרחורות.אני מרגישה כאילו הולכים להרעיל לי את הגוף.ואני רק רוצה לחיות בשקט.עם משפחתי ,הילד ,בעלי.אני פשוט לא מתמודדת עם דברים.כולם מסביבי חזקים כל כך.רציונליים.יודעים שיש ניתוח אז עושים אותו. אבל אני לא.סבתא שלי נפטרה לא מזמן.וראיתי אותה מחוסרת הכרה.והיא איננה.הכל יותר מידי קשה לי. קשה לי לאבד אנשים שאני אוהבת.וזה קורה לי יותר מידי.המחשבה של להיות בחוסר שליטה.היא הורגת אותי.אין לי שקט.

לשרונה היקרה הפחדים שאת מתארת הם לחלוטין לא ילדותיים לדעתי, אני מאוד מבינה ומזדהה. לפני כמה שנים נאלצתי לעבור בדיקה מסוימת שהיתה כרוכה בהרדמה כללית, ואני יכולה לספר לך שפשוט חשבתי שאהיה האדם הראשון בהיסטוריה שממש מת מפחד... לא ישנתי לילות שלמים רק מהמחשבה על ההרדמה הכללית. אני יודעת שהחוויה האישית של כל אחד היא שונה, אבל בכל זאת חשוב לי לומר לך שהמציאות היתה הפוכה לחלוטין מכל הפחדים האיומים שלי: ההרדמה פעלה מאוד מהר, ותוך כלום זמן את מתעוררת והכל מאחורייך. נכון שבהתחלה מרגישים קצת מוזר, מסתבר שדיברתי קצת לא לעניין ברגעים הראשונים... קצת בחילה וסחרחורת אבל כאין וכאפס לעומת החששות שלי. השורה התחתונה - זה עובר נורא מהר ואת אחרי זה, וזה כל מה שחשוב. את צודקת ואני מבינה את החשש שלך מלהיות בחוסר שליטה, אבל דווקא בגלל זה קחי שליטה על הבריאות שלך, קחי את הבחירה לעשות את הניתוח הקטן הזה ולגמור עם זה. שיהיה בהצלחה ותרגישי רק טוב אבישג

איך אני שמחה לשמוע ממך שוב מקסימה והלוואי שבנסיבות יותר משמחות. שרונה, פחד מניתוח הוא לגיטמי . זו אכן סיטואציה מפחידה, להיות תחת חוסר שליטה מוחלט בלי לדעת מה קורה. מנסיון שרונה הרדמה כללית היא הרבה פחות גרועה ממה שזה נשמע. בכיתה ח עברתי ניתוח להוצאת שקדים ( היו לי בלונים לא שקדים עם דלקות נגיפיות חוזרות ) וכשהתעוררתי מהנתוח אכן היו בחילות וטישטוש אך זה עבר די מהר. זה תלוי גם במשך ההרדמה ואני מניחה שלפי התיאור שלך הניתוח לא יערוך הרבה זמן ולכן גם לא ההתאוששות. שרונה מקסימה, נסי להדיר את מחשבותייך מהנושא- פשוט אל תתעסקי עם זה. ביום הניתוח תלכי בגישה של : אני יכולה, עברתי דברים קשים ואני יעבור גם את זה ועוד מעט הכל יהיה מאחוריי". מחזיקה לך אצבעות ואם תרצי לדבר איתי, אני פה אריאל

אני לא יודעת מאיפה הכח המדהים שיש לך.ואיך את מצליחה להעביר לי אותו קצת. הפחד כמובן עדיין נשאר מאוד.והכי מוזר שמהלידה לא פחדתי.כי ידעתי שזה תהליך שכל הנשים עוברות.ולכן זה לא כזה גרוע.אבל פה.אני מרגישה שזה תהליך לא טבעי.לקחת גוף בריא לסמם אותו,לגרום לו לאבד את ההכרה.אני ישר חושבת על בעלי ,על הבן שלי. אני מפחדת באמת.זה טיפשי.אני יודעת.מישהו אחר היה אומר עוברים את זה וזהו.אבל אני כל הזמן מרגישה שאני לא יודעת למה זה נחת עליי.אוף. ממש כיף לשמוע ממך אריאל.מאוד.אני מקווה שאני אוכל למצוא גם את הזמן לגלוש פה.