פרוזאק ולימודים

הבעיה שלי היא כזאת.יש לי נטיה לדכאונות, ואני כבר יודעת את זה. כמה פעמים כבר היה לי דכאון (ואני מתכוונת באמת לדכאון קליני-בכי כל היום, חוסר מעש, חוסר אכילה, מחשבות אובדניות,ואני מסוגלת לשבת ככה ימים שלמים ולבכות ולא לעשות כלום ולא לצאת מזה-אלא רק בעזרת תרופות) ובפעם אחת אפילו ניסיתי להתאבד.מאז כל פעם שאני נכנסת לדכאון(במיוחד אחרי פרידה ) אני לוקחת פרוזאק (הרופאה הכללית שלי רושמת לי). הבעיההיא כזאת-שנת הלימודים מתחילה ואני באמת לומדת משהו שאני שונאת, כל החיים שלי זה חוסר הגשמה עצמית מוחלט, לא מצאתץי עבודה, ופשוט מכריחים אותי ללמוד מה שאני לומדת.והאנשים בקבוצת הלימוד שלי ממש מגעילים ובקיצור אני שונאת את החיים האלה ואני יודעת ומרגישה שאני נכנסת שוב לגכאון. אני לא ישנה כבר שבועיים. השאלה היא האם פרוזאק לא ישפיע על יכולת הלמידה שלי? אני יודעת שהוא מפריע לריכוז ולנהיגה (מנסיון) אם כן, האם קיימת בשוק תרופה הדומה לפרוזאק(ולא סרוקסאט-כי גם אותה ניסיתי והיא חזקה יותר מפרוזאק ומשפיעה גם כן על הריכוז) שלא תשפיע על הריכוז והיכולת הלמידה שלי. תודה

הי דנה ההודעה שלך נגעה לליבי אולי כי אנחנו באותו גיל וכי שננו סטודנטיות ולצערנו שניננו גם מנוסות בדכאונות. יש בהודעה שלך כמה דברים שצרמו לי ואם לא איכפת לך אגיב עליהם. ראשית, אני שמחה שאת מחפשת טיפול תרופתי יעיל לבעיה שלך כי הרצון לצאת מהמצב הקשה הנתון הוא צעד חשוב להשלמה. עם זאת, חשוב לי שתביני כי יתכן שהתרופות לא תעשנה את שלהם אם הסביבה בה את נמצאת לא מתאימה לך ואף מאיימת. נסי לדמות זאת לחולה עם רגל מזוהמת. אולי האקמול או אופטלגין ישכיחו את הכאבים אבל אם לא יקטעו לחולה את הרגל אז הזיהום יתפשט לכל הגוף. יתכן שהתרופות האנטי דכאוניות ישכחו במעט את התחושות שאת חשה, אך אם תשארי במקום שאת לא אוהבת להיות בו, עם עיסוק ולימודים שאת כלל לא חפצה בהם, יהיה לך קשה לצאת מהדיכאון לו נקלעת ואולי זה אף הגורם הראשי לדכאון. דנה, אינני יודעת מה את לומדת ומדוע את נשארת במקום שלא טוב לך בו. אולי כדאי את הנקודה הזו לברר בטיפול . אני מאחלת לך שתרגישי טוב ושתגיעי לטיפול הנכון. אם תרצי לשוחח איתי אני תמיד פה אריאל

קראתי את תגובתך וקודם כל תודה על ההתייחסות. :-) קודם כל אני חייבת לסיים את לימודי-ההורים שלי לחצו עלי בתחום הזה וכמה שזה נשמע רע, בגלל שלא מצאתי עבודה במקצוע שלי הם נאלצו לתת לי גב כלכלי ותמורת זאת הם שלחו אותי ללמוד. את המקצוע עצמו אין לי בעיה איתו(למרות שרציתי ללמוד משהו אחר בכלל), אבל הלימודים מאד מאד מאד משעממים. גם קיים אצלי הספק שאני לא אמצא עבודה בתום (הייטק) כי המצב כ"כ קשה וזה מדכא אותי ממש, כי כל חיי חלמתי להיות עצמאית, מבוססת, וכל פעם אני מוצאת את עצמי ממשיכה ללמוד, כי אין עבודה ואין לי כבר כוח נפשי לזה, כי אני לא משלה את עצמי, ואני יודעת שהמצב קשה ואני לומדת קשה עכשיו ורוב הסיכויים שלא תהיה לי עבודה, ואין לי מילים לתאר עד כמה זה מדכא אותי. את יודעת, חשבתי אפילו על התאבדות, אם אני לא אמצא עבודה במקצוע שלי אחרי השנה הבאת, כי אני לא רואה את עצמי עושה משהו אחר. אולי נדמה לך שאני מפונקת או משהו, אבל די, כבר אין לי כוח. כל החיים שלי עבדתי תוך כדי לימודים במלצרות, ומה לא.. וזה כבר נמאס לי, כי אני יודעת שמגיע לי משהו טוב יותר, וכבר אין לי כוח, וככל שעובר הזמן הכל נעשה גרוע יותר ויותר. שלא נדבר על זה שהמצב הכלכלי שלי על הפנים, ולא רק שלי גם של המשפחה שלי שכבר לא יכולה לתמוךבי כלכלית. דבר שני זאת הסביבה הלימודית שלי. אנשים שם , אולי זה ישמע מתנשא אבל אני ממש לא מתחברת איתם. הם כולם צעירים וכל מה שמעניין אותם זה סמים וריכלות של כיתה ג' (כן, נפלתי לכזאת קבוצה קטנה כי כשנרשמתי לא נרשמו הרבה אנשים בגלל נפילת ההיטק) והם שונאים את מי שמקבל ציונים גבוהים וכו..(וזאת אני במקרה הזה, כי אני מאד פרפקטציוניסטית)ואני בכלל "ילדה טובה" כזאת והם לא ממש... וקשה לי, ממש קשה לי, כי על כל ציון טבו שאני מקבלת הם ממש יורדים לחיים שלי (אפילו פעם זרקו לי שמצצתי למרצה.. לא שאני שמה על זה, אבל פשוט נמאס לי לספוג ולספוג..) למדתי עוד ב2 מוסדות אקדמאים ודווקא שם היה ממש נחמד מבחינת האנשים, זאת בעהי ספציפית רק כאן, מעולם לא היו לי כאלה בעיות.אבל אין מה לעשות.. ואני לא חושבת שטיפול פסיכולוגי יעזור לי, כי אני לא ממש מאמינה בזה, וגם אין לי כסף לממן את זה אפילו במסגרת קופת החולים, המצב הכלכלי שלי מאפשר לי רק לאכול בצורה צנועה , לקנות ספרי קצת לימוד,צילומים, וזהו(את סטודנטית, את יודעת :) ). מקווה שהצלחתי להבהיר קצת מה אני מרגישה