שאלה לפרופ' הידש!

נראה לי כי על פי כל הסימנים אני לוקה בדיכאון כרוני משהו, מזה שנים רבות. הסימנים כוללים: הסתגרות, חוסר ביטחון, חוסר חשק לעשות דברים רבים, פרישות חברתית, עצבות, קשיי שינה (התעוררות בשעות הקטנות של הלילה והשארות ערה עד הבוקר) ועוד סימנים. שאלתי היא האם כדאי לשקול טיפול תרופתי גם אם על פניו נראה כאילו אני בסדר, כלומר, עדיין החברה איננה מרגישה כי אני נראית מחייכת ובסדר. ומכאן אני מניחה שאני כנראה, עדיין לא בדיכאון עמוק, והאם פסיכיאטר לא יתרשם כמו החברה שבעצם מצבי איננו גרוע כל כך ויסרב לטיפול תרופתי אף כי אני בתחושה שאני יכולה לחיות טוב ובצורה מלאה יותר? אם כן האם יש לטיפול תופעות לוואי שבעטין עדיף אולי לסבול מדיכאון קל ולא מתופעות הלוואי שלהן? בתודה.

בוקר טוב אלמונית את עושה הפרדה בין איך שהחברה רואה אותך ובין מה שאת מרגישה עמוק בתוכך, ואת גם כותבת ש"על פניו" את נראית כאילו הכל בסדר....אני מניחה שאם כתבת כך, התכוונת שבעצם, למעשה הכל לא ממש בסדר בתחושה האישית שלך. ואם זה אכן כך, אם את סובלת מהמצב כפי שתיארת אותו ואם היית מעוניינת לעשות שינוי - אולי כן שווה לך לפנות לטיפול ללא כל קשר לאיך שאת מצטיירת בעיני החברה. אחרי הכל, זה לא הסביבה שצריכה לחיות עם עצמך 24 שעות ביממה אלא זו את, ולכן את האדם החשוב מכל בעניין הזה ואת היא המחליטה. הטיפול לא מוכרח להיות דווקא תרופתי דרך אגב. אני חושבת ששיחות קבועות עם פסיכולוג יכולות לעזור לך להבין דברים על עצמך ולשנות מה שאת מעוניינת לשנות. לדעתי - שווה מאוד לנסות. בהצלחה אבישג

אני בן 19 ואני בעצמי נוטל תרופה נוגדת דיכאון הנקראת אפקסור במינון של 150 מ"ג. הסימנים שאת מתארת אכן מצביעים על רמה מסוימת של דיכאון וחרדה,אך מומלץ לפנות לפסיכיאטר לאיבחון מקיף. לאני ודעתי הבלתי קובעות מומלץ מאוד לשקול טיפול תרופתי,התרופות לא ניתנות,כבר שנים,לא רק למצבי דיכאון קשים. מה גם שאת מתארת סימנים של חרדה בנוסף לדיכאון. התרופות בהחלט יכולות להקנות לך תחושה טובה יותר! תופעות הלואי של תרופות לטיפול בדיכאון הינן זניחות ומשתנות מאדם לאדם עקב מטאבוליזם שונה בכל אורגניזם. (אם המשפט האחרון לא היה ברור אני מניח שהידש יטרח להסביר אותו) יחד עם זאת רצוי שתדעתי שהתרופות נוגדות הדיכאון נותנות את השפעתן לאחר שלושה שבועות-ארבעה שבועות. תרגישי טוב!

לאלמונית שלום, זו אולי השאלה הקשה ביותר לפסיכיאטר כיום. הסמנים שאת מתארת יכולים מאוד להתאים לדכאון והשאלה שאת שואלת היא למה לא להגיע לטיפול? ובטיפול אני מתכוון, טיפול תרופתי ושיחות-פסיכותרפיה. את אומרת שבמשך היום בסך הכל את מתפקדת ומרגישה טוב יחסית, אבל מצד שני איכות החיים וההרגשה הכללית עשויה להיות טובה יותר וההשגים שלך עשויים להיות טובים יותר אם המצב הנפשי יהיה טוב יותר.... אז מה עושים? בעבר כאשר לטיפולים הנפשיים היו תופעות לוואי קשות התשובה הייתה ברורה, עדיף לא לטפל כי ההפסד עלול להיות גדול יותר מהרווח. כיום הטיפולים הנפשיים זמינים ובטוחים יותר ולכן השאלה שלך מאוד במקום. הטיפולים הנפשיים עדינים עם תופעות לוואי מועטות יחסית. שיחות הם דבר מצויין, מעמיק ועשוי לשנות את האישיות ואיכות החיים. עם זאת ההשקעה היא רבה, קודם כל בזמן (ברוטו- שעה טיפול, נסיעה למטפל, חניה, עוד חצי שעה להתכונן לפגישה- להתלבש להארגן וכך הלאה) כלומר השקעה של כשעתיים שלוש (ברוטו) בשבוע, במערכת הציבורית בדרך כלל על חשבון העבודה ובפרטי תוסיפי על חשבון זמנך הפנוי והתשלום הקבוע. אבל אל תביני אותי לא נכון, לאדם שיש לו את הנטיה להסתכלות פנימית והתעניינות שיחות עשויות להיות מהלך מרתק של הבנת העצמי והעולם. תרופות הן תרופות ובדרך כלל עדיף בלי תרופות מאשר עם תרופות. לעתים אין ברירה וישנה ירידה חמורה בתפקוד או סבל רב ואז התשובה פשוטה. אבל מה עושים במקרה יחסי כאשר את מתפקדת בסך הכל טוב אבל את רוצה יותר. למזלנו התרופות כיום אינן גורמות לנזק - כלומר אינן פוגעות בכבד, כליות מוח או כל איבר אחר, ישנן תופעות לוואי אבל כל התופעות חולפות כאשר מפסיקים את התרופה.... ניסיתי להסביר את השיקולים באופן תמציתי ואני מקווה שהייתי ברור. רק עוד נקודה נוספת. כיום אני מעודד אנשים בשנות העשרים לשפר את המצב הנפשי ככול שניתן. בשנות העשרים האדם מחליט את ההחלטות החשובות ביותר להמשך חייו: בחירת בן זוג, בחירת מקצוע, ובחירה של סגנון חיים-בעיר קטנה, ת"א או חו"ל. החלטות המלוות אותו במשך כל החיים. לכן לדעתי בגילאים הללו כדאי להיות במצב הנפשי הטוב ביותר שאפשר. לכן בסופו של דבר ההחלטה היא שלך יחד עם פסיכיאטר שיעשה את האבחון המקצועי והייעוץ. בהצלחה וחג שמח דר' גיורא הידש