הידש,אני רוצה לעדכן באשר למצבי ולהתייעץ

היי,חג שמח נפגשתי לפני יומיים עם הפסיכיאטרית החדשה,אני אוהב אותה היא מעולה ואתה מכיר אותה שמה ...,לכל הפחות,היא טענה שהיא מכירה אותך,סיפרתי לה שאני מתייעץ איתך. כאשר סיפרתי לה על הבעיה בשינה בתחילה היא שאלה "דרלין,ניסית פעם?" ולא הבנתי איך דרגלין קשור לזה,כי אני יודע שהוא מיועד להפרעות קצב,אבל מסתבר שיש לו שימושים נוספים. בכל מקרה,היא נתנה כתבה מכתב לרופא המטפל להפניה לנוירולוג לביצוע בדיקת EEG ובינתיים המכתב הספיק להעלם לי :-( מה אני עושה? (התור הבא רק בעוד חודש) היא הציעה שאתחיל טיפול יום,זה באותו מקום בו נמצאת המרפאה לבריאות הנפש. ממש נחמד שם,התחלתי ביום חמישי אנחנו בערך 6 אנשים, זה מתחיל עם שיחת בוקר,מדברים וכ"ו ואחר כך יש הפסקת אוכל,ריפוי בעיסוק - שזה ממש טוב בשבילי,ל CP זה משפר את הקואורדינציה ואני נהנה מזה. הטיפול יהיה כל יום בימים א-ה בין השעות 8:30 עד 12:30. אמ.. היא אמרה ש 10 מ"ג וליום זה המון ובינתיים היא נתנה לי מרשם לסטילנוקס,ושאלתי אותה אם אפשר לקחת אותו לזמן ממושך היא אמרה שכן שהוא איננו ממכר,אז שמחתי שסוף סוף אוכל לישון עם כדור שלא ממכר. אך לדעבוני,נוכחתי לדעת שיש רופאים הטוענים אחרת. ראה את הכתבה הבאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2708879,00.html באם אין לך זמן לקרוא,השורה התחתונה על סטילנוקס היא כזו: תרופות לשיפור השינה. קבוצת התרופות הללו מיועדת בעיקר לאנשים שמתקשים להירדם או שסובלים מנדודי שינה בשל מתח. פרופ' קליין: "תרופות אלה, שעימן נמנות תרופות כמו אינובן (המוכרת בארץ בשם נוקטורנו) או סטילנוקס, מתערבות בפעילות המערכות הכימיות במוח שקשורות לבקרת השינה, ומביאות לירידה בפעילות מערכת העצבים". גם כאן, כמו בתרופות מהקבוצה הראשונה, השימוש חייב להיות בהשגחת רופא ולא במשך זמן רב מדי, בשל הסכנה לפתח התמכרות. שימוש ממושך אף עלול לגרום לתופעה ההפוכה, ולפגום בשינה במקום להיטיב עמה. מה דעתך על כך? מדוע כל יש הבדל חד כ"כ בין המידע שהיא מסרה לבין דעתו של הפרופסור. אמ.. זו לא פעם ראשונה שזה קורא שאני שואל פסיכיאטר מסויים שאלה,ולאחר מכן פסיכיאטר אחר,ולכל אחד תשובה שונה מדוע? בכל מקרה,אינני מתכוון לקחת סטילנוקס בשום מקרה. בינתיים אני שותה תה ירוק של ערבה בתוספת פסיפלורה בבוקרולפני השינה וזה מועיל אני מקווה שתהיה לזה השפעה ממושכת ושזה לא יחזור. במקרה שזה יחזור,חשבתי דווקא לנסות דרלין,מה דעתך? לנושא אחר: מדובר בילד בן 11 שהוא בן דודי,לדעתי יש לו סימנים ברורים כ"כ של ADHD הוא כל הזמן רק מקלל,מתגרה,מציק לאחרים,מרביץ,מתנהג בפרעות,מקלל את אימו בצורה מזוויעה,וכן השיגיו הלימודיים לא גבוהים. העיניין הוא שהוא התחיל גם להתגרות בי: כששיחקתי איתו כדור סל,הוא התגרה בי והציק לי - גם כאשר הוא היה אצלי בחדר הוא הציק והתגרה. ביקשתי שיפסיק,אך ללא הועיל. אני לא אשחק איתו יותר,הספקתי לשנוא אותו. לפני זמן מה גורם מקצועי הציע לאימו לתת לו ריטאלין,אך המשפחה פרמיטיבית ונגד כדורים כלל ועיקר. חשבתי לעצמי שאם הוא יציק לי שוב אני אגיד לאמו בתקיפות שתלך איתו לפסיכיאטר שיתן לו ריטאלין. מה דעתך על עמדתי בנושא? האם זה ענייני? אמרתי לאמא שלי והיא אמרה שבפעם הבאה שהוא יתגרה בי,הוא לא יהיה כאן יותר. אנחנו,ועוד שני אחים של אבא שלי - שהילד שמציק לי הוא הבן של אחד מהם מתגוררים בבית קרקע,בבניין משותף של שלושה דירות. בהמשך לנושא הקודם: את התנהגותו זו,לדעתי הוא למד מאביו,אביו כל היום מקלל את אימו,מתיחס אליה יותר גרוע מאל שיפחה,מזלזל בה בצורה שלא תתואר,הכל היא עושה בשבילו,מתוך פחד. אך לא רק את אימו הוא מקלל גם לשאר הסביבה הוא מתייחס בתוקפנות מכוערת. אמ.. והיום,כשהלכנו לארוחת החג אצל סבאתי,גם הם הוזמנו והוא היה שם. ואני בדיוק הייתי באמצע שיחה עם אחת הדודות החביבות יותר,והסברתי על הספרים שאני קורא וביניהם הספר "לסלק את הקוץ" שמדבר על כל צבעי המאכל שבמזון וכ"ו... ואמרתי שעכשיו אני בודק בצורה מסודרת,את רכיביו של כל מוצר ואם אני רואה צבע מאכל שעלול לגרום לנזקים אני לא אוכל את המאכל. ואז הוא תקף אותי מבלי שפניתי אליו כלל: "אלמוג,אתה חי מחוץ לאטמוספרה,בסוף אתה יודע ממה תמות,ממחשבות". הדבר פגע בי,אך העדפתי לא להגיב ואמרתי "או קיי,לא נתווכח" זה לא פעם ראשונה שהוא זורק הערה שכזו לעברי. מחר אנחנו צריכים להיות שם שוב,אבל הפעם אני אתקוף אותו אם הוא יתחיל איתי - הטיפול הפסיכולוגי מלמד אותי לעמוד על זכויותיי ומשפר את ביטחוני העצמי פלאים. אני אגיד לו כל מה שאני חושב עליו וזה מה שאגיד: "אתה אח שלך (מדובר על אבא שלי)והבן שלך,שלושתכם בדיוק אותו דבר. אתם גסי רוח,התבטאותכם גועלית,אתם אנשים דוחים וערסים. אתה חושב שאתה חכם ומבין,אבל אתה בעצם אדם טיפש מה גם שדעותך לא מעניינות אותי ולא פניתי אליך כך שאל תפנה אליי. רציתי לשמוע את דעתך בנושא? אמ.. דבר נוסף.. אתה בטח תוהה מדוע אני מדבר כך על אבי ובכן הוא גרוע ואולי אף יותר ממנו. הוא מתעלל בי נפשית מאז שאני זוכר את עצמי הוא אמר לי דברים כמו: "זו קללה שבאת לעולם" כאשר הייתי במצב הדיכאוני ופניתי אליו בטענה שרע לי הוא הגיב בצורה הבאה: "תתאבד ותפתור לנו את כל הבעיות,הוא חזר על כך מספר פעמים והיה רציני לחלוטין. כאשר הייתי בקשר עם בחורה על כיסא גלגלים הוא אמר "אם תלך איתה,אתה לא הבן שלי,מצידי שתיקברו בקבר אחים". ועוד כהנה וכהנה התבטאויות כואבות ומיירות. אמא מאוד תומכת ועוזרת,אך כמה שמנסים לדבר איתו ולהסביר לו הדבר איננו עוזר! הוא חוזר לסורו. בשלב כלשהו כשהייתי כבר בשיא היאוש חשבתי להגיש תלונה במשטרה נגדו,אך ויתרתי עקב התנגדותה של אימי וחוסר רצון להתמודד עם תגובת המשפחה על מעשיי. כאשר הפסיכיאטרית הקודמת שמעה את כל סיפור ה"יחסים המפוארים" הללו היא הגדירה את זה כהתעללות נפשית והיא אמרה לאימי "מה את מחזיקה אותו בכלל בבית" לדעתי היא צודקת. אמרתי לאמי וגם לפסיכולוג שאצלו אני מטופל עכשיו "את רואה איך הוא הורס לי את החיים,בגללו אני בדיכאון,בלעדיו הייתי מאושר,אני רוצה שתעזבי אותו לטובתי,תתגרשו,זה או אני או הוא,אמא" כך אמרתי. אזכיר שיחסיי עם אימי טובים מאוד - היא היחידה שתמכה ועזרה לאורך כל השנים לבד - אגב יש לי עוד 3 אחים בריאים,קטנים ממני. הגדול שביניהם קטן ב 9 חודשים,וגם איתו יש בעיות רבות,אבל את זה אכתוב בפעם אחרת. ואז עלה עניין ההוסטל,רציתי לעבור להוסטל עקב אי יכול לשאת את ההשפלות הממושכות מצידו,אך זה ירד מהפרק במשך הזמן. הפסיכולוג שלי ניפגש עם אימי לפני ימים אחדים והיא הסבירה לו שהבנאדם חסר תקנה,ושזה לא יעזור ו "אין עם מי לדבר" אך הוא התעקש לנסות. ואכן אבא שלי הלך לפסיכולוג לבד,לפגישה, והיה נראה כאילו חזר מהופנט,פתאום גילה אכפתיות - תכונה שמעולם לא היתה בו,הדברים היחידים שמעניינים אותו זה "זיונים","עבודה רבה מאוד" ו "בית הכנסת" מעולם לא שאל לשלומי,לא התעניין,לא עשה למעני דבר מה,כלום.. פשוט כך,לאחר הפגישה עם הפסיכולוג היה ניתן לראות בבירור את השינוי בהתנהגותו, אך הבשורה הרעה היא שהשינוי לטובה החזיק בדיוק יומיים,לא יותר. לפני יומיים היתה לי ועדה רפואית בעפולה בקשר לניידות רכב. היתה לי ידידה שמתגוררת בעפולה והתכתבנו המון באינטרנט אך מעולם לא ניפגשנו משום שאני תושב עכו והמרחק גדול. הרמתי אליה טלפון והצעתי שניפגש והיא הסכימה,הלכתי אליה הביתה,והיה ממש ממש כיף,מאוד נהינתי. מדובר בבחורה בשם .... - מטופלת לשעבר שלך אם זכור לך. הבעיה התחילה במהלך הנסיעה חזרה הביתה: אני נורא התלהבתי ממנה ורציתי שנתחיל להיפגש על בסיס קבוע,אז ביקשתי מאבא שלי שיקפיץ אותי אליה פעם בשבוע,התווכחנו על זה רבות,הוא טען שזה רחוק ושלא יהיה לו מה לעשות שם בזמן שאני אהיה אצלה. אבל היה לי כ"כ טוב,לא הבנתי למה הוא מונע ממני הנאה והגבתי בצורה הבאה: "תה מעולם לא עשית בשבילי כלום,אתה לא שווה כלום,אתה לא אבא שלי,אין לי אבא וכ"ו " והוא אישר את הדברים וזה היה משהו כזה: "נכון,אני לא עשיתי בשבילך כלום ואני גם לא מתכוון לעשות בשבילך כלום,לא אכפת לי ממך,מה אתה חושב שאני אדאג לך? והתחיל להגיד שאני אדם אגואיס שחושב רק על עצמי וכ"ו לבסוף הגעתי למסקנה שזו באמת בעיה לנסוע מרחק כזה ביחוד כשאין לו מה לעשות שם. הוא הציע שאסע באוטובוסים אך כאשר אמרתי שאני פוחד מפיגועים הוא אמר לי בתגובה "מי שכתוב לו בגורל למות,הוא ימות". אמרתי שאינני מאמין בגורל. והמשכנו להתווכח,החלטתי שאסע במונית ספיישל,ככל הנראה,למרות שזה ממש יקר. כשהתקרבנו כבר ממש לכיוון הבית הוא אמר "כל החיים שלי נהרסו בגללך" "בגללך אני עובד בעבודה המורבנת הזו"-הוא עצמאי,מה הקשר?! "חיי נהרסו בגללך וכ"ו. הגענו הביתה ואני פשוט לא יכולתי להפסיק לבכות,בכיתי במשך דקות ארוכות מאוד,אמא באה לנסות להרגיע אותי ואמרה שתדבר איתו,אמרתי שזה לא יעזור - השעה היתה 22:40 אמרתי תוך כדיי בכי שאני מוכרח להתקשר לפסיכולוג שלי ולדבר איתו מייד כדי לפרוק את כל הסבל. אגב,כאשר בכיתי,אבא שלי חיכה אותי,וצרח עליי. אמרתי בקולי קולות והתכוונתי לזה בשיא הרצינות את הדברים הבאים: "אני רוצה שתמות,שתתגרשו כבר,אני אהיה מאושר בלעדיך,בגללך אני בדיכאון,אתה הרסת לי את החיים,אני שונא אותך,אתה לא בן אדם,אני לא מבין איך היא מסוגלת (אמא) לשכב איתך בכלל - אציין כי אני יודע בוודאות שהיא לא אוהבת אותו - היא התחתנה איתו בגיל 19.8 היא היתה אז צעירה ותמימה. אמרתי שאני רוצה לעזוב להוסטל כי אינני מסוגל לחיות איתו יותר אחי הקטן ממני ב 9 חודשים צעק "תעזוב,מי צריך אותך בכלל,יא זבל" וכך גם גבי - זה שמו של אבא שלי,אני איננו מעוניין לקרוא לו אבא משום שהוא לא אבא מבחינתי,הוא לא קיים יותר,יחסיינו נמחקו ממזמן. שוב אמרתי לאמא שזה "או אני או הוא" ושאם היא אוהבת אותי באמת היא רואה כמה סבל הוא גורם לי שתזרוק אותו לכל הרוחות" היא בתגובה אמרה שאינני יכול להציב לה אולטימטום ושהיא לא יכולה לבחור. בנוסף היא אמרה ש"אני לא צריך להתייחס אליו" ו "זה האופי שלו" ו"אתה יודע שאתה יותר חכם ממנו ולו אין שכל,אז בשביל מה אתה מתייחס" אמרתי שקל לה להגיד את זה,משום שאני זה שסופג השפלות במשך 19 שנה. מאז היותי קטן הוא לא קיבל את מיגבלתי - הקלה יחסית - יש לציין אם כי אינני חושב שיש צורך להתייחס לחומרת המגבלה אלא לחוסר יכולתו להשלים עם זה. החלטתי שאינני רוצה שיסיעני יותר לשום מקום,ואני לא רוצה קשר איתו בכלל,אסתדר בכוחות עצמי. יום לאחר המקרה,וכך גם בכל הריבים הקודמים שלנו הוא התנהג כאילו כלום לא קרה "אלמוג,בוקר טוב" הוא אמר וצחק. לא התייחסתי. היה בא לי באותו הרגע לקטול אותו,רציתי שימות. הוא לא חושב כמה סבל הוא גורם לי,שוב ושוב? והיום הוא אמר לי "חג שמח" וצחק אמרתי לו "מכוער" בתגובה. אשמח לשמוע את תגובתך בנושא המורכב הזה, אגב,זוהי הסיבה שבאישפוז התרשמו שאינני זקוק לתרופות,משום שבעייתי היא רגשית,כהגדרתם ולא משהו שמצריך כדורים. הד"ר הציעה שבעוד חצי שנה כנראה אסיים עם הכדורים,אך סרבתי משום שהם עוזרים לי מאוד להתגבר על המועקה הקשה,אבל היא אמרה שבעוד חצי שנה אולי אני אדבר אחרת. עניין הרצון לעזוב את הבית ירד מהפרק משום שבחודשים הקרובים אלך ללמוד במכלל "אורנים" ואגור במעונות שם. ביום ראשון אפגש עם הפסיכולוג שלי,אני נפגש איתו פעמיים בשבוע והוא מאוד עוזר, בתודה רבה מראש,סליחה על אריכותו של המכתב,הדבר נובע מתוך חוסר אונים,ומצוקה אמיתית.

היי אלמוג בקשר לדראלין- יש לי חברה, שסובלת מחרדות, ואכן כבר שנים מטופלת בדראלין שעזר לה מאוד, (בפני עצמו)..

לאלמוג שלום, אני שמח לשמוע שבסך הכל המצב טוב ואתה נהנה מדברים רבים. ראשית הערה טכנית. בבקשה בבקשה אל תזכיר שמות של אנשים שאינם מודעים לכך ולא הסכימו ששמם יפורסם. קודם כל הרופאה אבל בטח לא שם של בחורה שכן או לא הייתה מטופלת בבריאות הנפש. בגלל הפירסום של שם הבחורה לא הייתה לי ברירה אלא לערוך את הודעתך ולמחוק את שמה! אני בטוח שעשית זאת ללא מודעות ובלהט הכתיבה אבל הייתי נאלץ לתקן זאת. אתה כותב דברים רבים וטוב שאתה נמצא כעת בטיפול פסיכולוגי ותוכל להעמיק בכל שורה שכתבת. הדברים חשובים ביותר ודורשים התייחסות וטיפול. אני אשתדל להתמקד בעיקר. העיקר במכתבך הוא ההתמודדות עם אנשים שפוגעים בך, התמודדות עם הילד שיתכן שהוא סובל מהפרעת קשב, כמובן אביך וגם האח. צריך הרבה כוחות להתמודד עם אנשים הפוגעים בך באופן בוטה וגס, לצערי אני חושב שלא תוכל לשנות אותם והם לא ישנו את תגובותיהם ואת אופיים.... אני מקווה ומאחל לך שלמרות שמדובר בבני משפחתך תמצא את הכוחות להתגבר על ההלם הראשוני ולהמשיך בדרכך. אני יודע שיש לך את הכוחות הללו. אני חושב שכדאי להתנחם בדברים הטובים, הרופאה הטובה, הטיפול הטוב, הלימודים באורנים וכך תוכל להתרחק מהבית ולהנות מחברה ולמודים דברים שאתה אוהב וכך הלאה. צריך למצוא את ההנאות הקטנות או הגדולות אשר מאפשרים לעבור את הקשיים והפגיעות הגסות. נראה לי שפרופ' קליין נקט במאמר גישה מאוד הגנתית ושמרנית. אני מכיר את דעותיו היטב והוא תומך בשימוש בבנזודיאזפינים והוא מומחה בעל שם עולמי בנושא הזה. לדעתי בגלל העתונות הוא נקט בגישה מאוד מגוננת, דעתו המקצועית בהרצאות ובטיפול שונה בהרבה. חג שמח ורק דברים טובים הידש